יהודית אדלר, האורחת ה-33 שלי בפרויקט ‘נשים בעבודה’, היתה רוצה שאנשים יפסיקו לשאול מה זה ‘השקעות אימפקט’. אדלר, שבילדותה ענתה על השאלה “מה תרצי להיות כשתהיי גדולה” בתשובה: “מנהלת”, מכהנת היום כ VP בקרן השקעות האימפקט 2B Community, קרן המשקיעה במיזמים עסקיים, להם ייעוד חברתי.
בדרך לשם, אחרי שסיימה לימודי הנדסה, תעשיה וניהול, ויתרה אדלר על תפקיד מהחלומות, לכאורה. “דמיינתי את עצמי קמה בבוקר לעבודה” היא מספרת על הרגע בו לקחה החלטה לוותר על התפקיד לטובת ניהול עמותה “ולא הרגשתי שיש משמעות למה שאני עושה”. ההחלטה הזאת סימנה את הרגע בו הפך העיסוק החברתי לעבודה ולחלק מרכזי בזהות שלה.
היום, היא מספרת “אני פועלת בממשק שבין העולם העסקי והעולם החברתי, סביב שאלות כמו איך אפשר לקדם מטרות חברתיות בעסקים ואיך אפשר לפתח יכולות עסקיות בארגונים חברתיים”.
“כשלונות הן חלק מהעבודה” היא מוסיפה, “למדתי לדעת מתי לחתוך, אבל עדיין אני מוצאת את זה קשה”.
איך נגדיר אותך?
אני פועלת בממשק שבין העולם העסקי והעולם החברתי, סביב שאלות כמו איך אפשר לקדם מטרות חברתיות בעסקים ואיך אפשר לפתח יכולות עסקיות בארגונים חברתיים.
כיום אני vp בקרן השקעות אימפקט 2b community, בתפקידי הקודם הייתי מנכ”לית משותפת בעמותת נובה, שמציעה ייעוץ אסטרטגי לעמותות וארגונים חברתיים.
כילדה, איך דמיינת את עצמך “כשתהיי גדולה”?
אין לי הרבה זיכרונות של אמירות שלי כילדה, אבל את זה אני דווקא זוכרת. התשובה שלי לשאלה “מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?” הייתה “מנהלת”. אני זוכרת שזה תמיד הצחיק את כולם ותמיד שאלו אותי “מנהלת של מה?” ואני לא ידעתי. רק היה לי ברור שאני רוצה להיות זו שמקבלת את ההחלטות ואומרת לכולם מה לעשות. היום אני מבינה שהרבה יותר חשוב לי הצוות שאני עובדת איתו מאשר להיות ה”מנהלת” שחלמתי כשהייתי ילדה. אני פורחת בסביבה של אנשים שמעשירים ומאתגרים אותי והיה לי את המזל לעבוד במקומות כאלה.
איפה אני מוצאת אותך היום?
2B Community היא קרן השקעות אימפקט. אנחנו משקיעים במיזמים עסקיים שיש להם ייעוד חברתי ועוזרים להם לממש את הפוטנציאל שלהם, גם בצד העסקי וגם בצד החברתי. הקרן הוקמה על ידי יואל חשין לזכרו של אחיו, שנהרג בתאונת דרכים, 2B מסמל 2 Brothers. ליואל היה חשוב לפתח מנגנונים שמאפשרים עשייה ערכית במרחב העסקי. לדוגמה, ב 2B Community השקענו ב’עדיף’, מועדון צרכנות לאנשים עם מוגבלות, המציע הטבות והצעות ייחודיות לצרכים של אנשים עם מוגבלות בפלטפורמה עסקית שיש לה זכות קיום עצמאית שאינה נסמכת על תרומות.
כ-vp בקרן, עיקר העבודה שלי היא עם היזמים של חברות הפורטפוליו שלנו. אני מאמינה שהרכיב הכי קריטי להצלחה של חברה טמון בניהול. אני חברת דירקטוריון בחברות השונות ועובדת עם המנכ”לים שלנו על בניה של תשתית ניהולית מאורגנת, מסייעת להם בדילמות בניהול הצוות ומסייעת בפיתוח עסקי וחברתי. זו עבודה מאוד דינמית, אני מלווה חמש חברות שונות ויזמים עם אנרגיות שיא שרוצים לכבוש את העולם עם עשיית טוב.
השתנה בדרך והאם היה שלב בו סימנת לעצמך מטרה לחתור אליה?
החיבור לעולם החברתי הוא לא משהו שתכננתי. הייתי בצופים בתור ילדה ואפילו הדרכתי אבל זה משהו שנשאר מאחוריי ולא תפסתי אותו כחלק מהעיסוק שלי ובטח לא כאפיק קריירה. ככל שהתבגרתי העולם החברתי הלך ותפס חלק גדול בחיים שלי והבנתי שאני חייבת לעסוק במשהו שתואם את הערכים שלי ומייצר ערך חיובי בעולם.
בואי נחזור רגע להתחלה
למדתי הנדסת תעשיה וניהול באוניברסיטת תל אביב מתוך כוונה מלאה להשתלב בעולם העסקי. למדנו איך משפרים תהליכים ומייעלים חברות. חבר טוב שלי מהלימודים, עידו סום, “הזמין אותי לפגישה”. הוא סיפר לי על הרעיון לקחת את כל מה שאנחנו לומדים ולהציע אותו לארגונים חברתיים. אנחנו נשתמש ביכולות ובידע שלנו כדי לעשות טוב. זה לקח לי אולי דקה להגיד כן, “אני בפנים”. זה היה הבסיס לכל מה שאני מאמינה בו עד היום: לייצר הזדמנויות שהן win-win לכל הצדדים. הפרויקט הראשון שלנו היה ב-2003, במהלך הלימודים לתואר – ייעוץ למרכז תעסוקה לאנשים עם מוגבלויות באשקלון. אנחנו זכינו בהתנסות חשובה ומלמדת, במסגרת התנדבות, והם הקימו בעזרתנו חנות שמכרה את היצירות שלהם לקהל הרחב. על בסיס הפרויקט הראשון הזה, הוקמה עמותת נובה, שסייעה ליותר מ-150 עמותות לשפר ולייעל את הפעילות שלהן. ב’נובה’ השתתפו לאורך השנים מאות סטודנטים, כפי שאנחנו היינו, בארבעה מוסדות אקדמיים בארץ: אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית, המרכז הבינתחומי ואוניברסיטת בן גוריון. עם התפתחות המודל, הצטרפו לסטודנטים מאות מתנדבים מקצועיים מהמגזר העסקי שליוו את הסטודנטים והעמותות בתהליך השינוי.
נמוך
כמנהלת השקעות בקרן, כשלונות הן חלק מהעבודה. אנחנו פוגשים הרבה מאוד יזמים כדי לבחור את הטובים ביותר אבל אין קרן עם 100% הצלחה. לא כל החברות מצליחות – זה הסיכון הפיננסי שהקרן לוקחת, “חלק מהמשחק”. אבל כשאת מתחברת לאנשים ולרעיון זה מאוד קשה להישאר אדישה. הפעם הראשונה שהבנתי שחברה שהשקעתי בה לא תצליח ותצטרך להיסגר, היה רגע מאוד קשה עבורי. אני יודעת שזה חלק בלתי נפרד מהעבודה, ואפילו המשקיעים המנוסים יגידו שזה אחד השלבים החשובים, לדעת מתי לחתוך. עדיין אני מוצאת את זה קשה.
גבוה
אני חושבת על שתי נקודות שיא מהתקופה האחרונה ב ,2B Community אחת חברתית והשנייה עסקית.
הראשונה היא מפגש קהילה ראשון של לקוחות ‘עדיף’, שהתקיים לפני חצי שנה. אירוע חגיגי אליו הוזמנו חברי הקהילה ובו התקיימו מופע של סטנדאפיסטית חרשת וכן תצוגת אופנה ייחודית של אנשים מוגבלות שדיגמנו עיצובים נגישים של מותגים המתמקדים בקהל היעד של אנשים עם מוגבלות. זה היה מרגש לראות מפגש בין עסקים ללקוחות, כוח של קהילה שמחזקת את העסקים שתומכים בצרכים שלה. הדוגמנים והדוגמניות, על כסא גלגלים או קביים, זרחו במורד המסלול כאשר מכל צד עודדו אותם חברי הקהילה, ערב רב ומגוון של אנשים בכל הגילאים. זו הייתה התצוגה הכי מוחשית של הערך הנוצר כשעסק מצליח לגעת בקהילה שלו.
הנקודה השנייה הייתה ממש לאחרונה, אולי פחות צבעונית אבל חשובה ומרגשת לא פחות. לראשונה החזרנו כסף למשקיעים באחת מחברות הפורטפוליו שלנו בתחום החינוך. בשביל קרן השקעות אימפקט להוכיח שיש החזר על השקעה ויש היתכנות עסקית לתחום, זו אחת מהמטרות הכי חשובות שהגדרנו לעצמנו בתחילת הדרך. בשבילנו זה היה רגע מכונן.
תפנית בעלילה
התפנית הכי דרמטית הייתה בשנת 2011. עד אז העבודה המרכזית שלי הייתה בעולם העסקי, הייתי מנהלת תחום ייעוץ וטכנולוגיה בנס טכנולוגיות, עם ניסיון של 8 שנים של ייעוץ לבנקים, חברות ביטוח ועוד. העיסוק החברתי היה בהתנדבות בשעות בערב כחברת ועד מנהל של נובה. הייתי בצומת דרכים וחיפשתי את התפקיד המקצועי הבא שלי. התראיינתי למספר תפקידים בחברות עסקיות והרגשתי שהרגע שאני הכי נלהבת בראיון הוא כשאני מספרת על נובה. קיבלתי אז שיחת טלפון עם הצעה לתפקיד – כביכול תפקיד חלומותיי, מתאים בול לניסיון שלי, מאתגר ועם שכר טוב – אבל כשניתקתי את השיחה הבנתי שהתפקיד הזה פשוט לא מרגש אותי. דמיינתי את עצמי קמה בבוקר לעבודה ולא הרגשתי שיש משמעות למה שאני עושה. בנקודה הזו, החלטתי להצטרף ל’נובה’ כמנהלת מקצועית בשכר. לראשונה העיסוק החברתי הפך לעבודה המרכזית שלי ולחלק מהותי בזהות המקצועית שלי מאז ועד היום.
התפקיד ב’נובה’ היה גם הזדמנות הראשונה שלי “להגשים את חלום הילדות” ולנהל ארגון בצמיחה. להוביל צוות, להקים פרויקטים מאפס, לתכנן וליישם. זו זכורה לי כתקופה אינטנסיבית מאוד אבל גם משמעותית ביותר לצמיחה המקצועית שלי.
מעוניינים לקבל עדכונים חודשיים ולעקוב אחר התפתחות הפרויקט? הרשמו כאן
דמות שהמפגש עמה הותיר רושם (לאו דווקא חיובי) וגרם לאיזה שינוי או הבנה, נטמע בזיכרון כחוויה מכוננת.
אבי נאור, מנכ”ל אמדוקס לשעבר, מייסד עמותת ‘אור ירוק’. לפני כמעט עשור הזמנתי אותו למפגש עם בוגרים של ‘נובה”. כשהגיע אמר שהוא מתנצל מראש שיצטרך לענות לשיחת טלפון בזמן המפגש. היתה פגישה מעולה, הוא היה מאוד מפוקס, קשוב וסבלני לענות על כל השאלות של הבוגרים. הייתה שיחה מעניינת על איך מייצרים שינוי חברתי ומה התפקיד של כל אחד במקום שבו הוא נמצא.
למחרת בבוקר פתחתי עיתון והבנתי מה היה פשר שיחת הטלפון הקצרה – באותו ערב נסגרה עסקת מכירה של חברת ‘ריטליקס’ ב-800 מיליון דולר, חברה שהוא היה אחד מבעלי השליטה שלה ותיפקד כיו”ר.
מעבר לקור רוח המרשים, נפעמתי מההתייחסות הרצינית והמחויבות שהוא הפגין לשיחה, לבוגרים, לעשיה החברתית. אני מאמינה שיש כוח אדיר בלהיות נוכח עד הסוף בכל דבר שאתה עוסק, זה חלק בלתי נפרד ממקצוענות שאני מנסה ליישם בעשייה החברתית והעסקית שלי. אני נזכרת במפגש הזה בכל פעם שאני לא מצליחה לעמוד בזה.
תוכניות לעתיד
שאנשים יפסיקו לשאול “מה זה אימפקט?”. שהעולם העסקי והחברתי יהיו פחות זרים והחיבור יהיה טבעי ונפוץ יותר. זה כבר קורה, היום יש הרבה יותר התייחסות לעניינים חברתיים כמו קיימות, גיוון בתעסוקה ועוד, אבל הרעיון הוא שזה יהיה ישתלב בייעוד ובמטרה של כל ארגון ויבינו שזה מה שמאפשר צמיחה לאורך זמן לכולנו.
Ilanit Shamia 