Women At Work #19 – Maya Urman Bahar

Women At Work #19 - Maya Urman Bahar

קצת אחרי הצבא הגיעה מאיה אורמן בכר, האורחת ה-19 בפרויקט “נשים בעבודה”, לעבודה מזדמנת בסטארט-אפ קטן, וזכתה לחוות מקרוב איך רעיון של כמה חברים הופך להצלחה מטאורית ולאקזיט המפורסם הראשון בתעשיית ההיי-טק הישראלית, והתאהבה. “הייתי בטוחה אז, שזה מה שכולם עושים, סטארטאפים. לא יכולתי להבין איך אפשר לעשות משהו אחר.” אומרת מי שנמצאת בעולם הזה כבר יותר מעשרים שנה, מומחית בניהול מוצר. בשנים האחרונות החליפה תפקיד בכיר בחברה גדולה בעבודה עם סטארטאפים “התגעגעתי לתחושה של להפשיל שרוולים ולהתלכלך, לתחושה שיש משמעות לכל דבר שאני עושה, ל “Sense of urgency.

בין לבין היא עוסקת ביזמות חברתית וקהילתית, נמנית על קבוצה של ארבע נשים מופלאות העומדות מאחורי Campus TLV for Moms, פרויקט שהוקם במטרה לעודד יזמות בקרב נשים ואמהות, מאתגרת עצמה בחזרה לספסל הלימודים בתחום לימודים קצת שונה מתחום עיסוקה העיקרי ורצה למרחקים ארוכים, לא רק כמטאפורה, במובן הכי מילולי.

 

איך נגדיר אותך?

אישה בהיי-טק. יותר מעשרים שנים בתעשיה בכל תחומיה, מסטארטאפים בתחילת דרכם ועד Corporate ענקיים. מומחית בניהול מוצר וקהילות, הרבה לפני שזה נהיה אופנתי. אני גם פעילה חברתית וקהילתית – שכונתיות, נשים יזמיות, בוגרים בהיי-טק ו Co-founder של פרויקט Campus TLV for Moms שהוקם במטרה לעודד יזמות בקרב נשים ואמהות.

בנוסף, אני יזמית של המון יוזמות מסוגים שונים. עובדת עם סטארטאפים על אסטרטגיית מוצר ומריצה פרויקטים במקביל. אני אדם שאכפת לו, ואדם של עשייה. מנסה להפוך את העולם למקום טוב יותר, One step at a time.

כילדה, איך דמיינת את עצמך “כשתהיי גדולה”?

גדלתי בתל אביב בסביבה מאוד ליברלית, כך שאף פעם לא ייחסתי משמעות למגדר. שיחקתי בבובות, אבל בניתי המון בלגו. ציירתי, ולמדתי בחוגים של אריקה לנדאו. למדתי פיסיקה והייתי פעילה מאוד בצופים, ככה שלא ממש היה לי כיוון אחד. רציתי להיות שחקנית (אפילו שיש לי פחד במה איום), ואז עורכת דין (מי אמר LA LAW), אח”כ חשבתי להיות אדריכלית או רופאה. הייתי תלמידה טובה, ומקצועות ריאליים באו לי בקלות, וככה מצאתי את עצמי לומדת הנדסה.

איפה אני מוצאת אותך היום?

היום, אחרי המון שנים ב SAP בתפקיד Director of Product אני עובדת עם סטארטאפים, מייעצת להם על אסטרטגיית מוצר ובנייתו. התגעגעתי לתחושה של להפשיל שרוולים ולהתלכלך, לתחושה שיש משמעות לכל דבר שאני עושה, ל Sense of urgency.

בעבודה הזו, אני מחוברת לקרקע, עובדת צמוד עם הצוות ונפגשת עם לקוחות ללמוד על הצרכים שלהם. אח”כ מגדירים יחד את ה Vision של המוצר, לאן אנחנו רוצים להגיע. זה משהו שמחדדים בכל Sprint מחדש. במקביל, מגדירה ממש את את הFeatures, מאפיינת אותם, מגדירה אותם ומלווה את הפיתוח. משם עושים Rollout.

אני אוהבת את התחושה של רעיונות שמתגשמים למציאות, ונהנית לעבוד עם אנשים שעובדים עם תשוקה עזה למה שהם עושים וחלומות שקורמים עור וגידים. לאחרונה חזרתי לספסל הלימודים, ללימודי פסיכולוגיה. אנשים תמיד ריתקו אותי. אני גם חושבת שבניהול מוצר, פסיכולוגיה משחקת תפקיד חשוב. איך מקבלים החלטות, מה מניע אותנו, מה גורם לנו להתנהג בדרך זו ולא אחרת. הרגשתי צורך עז להעשיר את עצמי, ואני נהנית מכל דקה.

מה השתנה בדרך והאם היה שלב בו סימנת לעצמך מטרה לחתור אליה?

בעבר, המטרה שלי הייתה להקים חברה משל עצמי. להיות עצמאית היה היעד. עם השנים, למדתי שאני נהנית גם להיות חלק מצוות, ולא חייבת להוביל בעצמי. התחלתי כמנהלת פרויקטים בOrange, עבדתי עם מנהלי מוצרי תוכן והתאהבתי. חברים משכו אותי למחלקה שלהם וכך עברתי לנהל מוצרים.

ל SAP  הביא אותי חבר אחר, ושם הכרתי את עולם הקהילות, ונשביתי בקסם. אני אדם שחי קהילה, אמיתית ווירטואלית, והתפקיד התאים לי כמו כפפה ליד. אני מאמינה שכל הזמן צריך להשתנות ולהשתפר. כל יום לומדים משהו חדש, ועם השנים למדתי מאוד ענווה. אני יודעת היום ליהנות מהדברים הקטנים, ולהבין שלא הכל שחור ולבן. היו לי המון חלומות, את חלקם הגשמתי וחלקם, מקווה שיתגשמו. המון מהם השתנו בדרך.

תוכלי לספר על כמה חלומות שהגשמת וכמה שהשתנו בדרך?

בראש השנה בשנה שעברה, סימנתי לעצמי מטרה לרוץ מרתון. שנים אני רצה, לבד עם עצמי. זמן למחשבות וחשבונות. אף פעם לא במסגרת תחרותית, תמיד בלי יעד ומספר. רק בשבילי. ופתאום, החלטתי לקחת על עצמי אתגר. חמישה חודשים של אימונים מאתגרים, בחושך, בגשם, בקור. זה היה הדבר הקשה ביותר שעשיתי, אבל תחושת הסיפוק היתה עצומה.

בואי נחזור רגע להתחלה

התחלתי את הקריירה שלי ב ICQ, הייתי בין העובדים הראשונים (עבודה של אחרי צבא…).  הגעתי לשם במקרה, אמא שלי עבדה במשרד שבו הם ישבו בחדר אחורי, ושמעה שמחפשים עובד/ת. הכישור היחיד שהיה משמעותי היה שפת האנגלית (גרתי בילדותי בארה”ב, ואנגלית היא כמו שפת אם בשבילי), וככה התקבלתי. עבדתי כתומכת טכנית, ולמדתי שם איך מפעילים מחשב ועל אינטרנט.

זאת היתה עבודה שהתחלתי בה אחרי הצבא, נסעתי לטייל במזרח וחזרתי אליה כסטודנטית. מהר מאוד קודמתי לנהל שם את צוות התומכים ועבדתי שם לאורך כל לימודיי (כשנה וחצי לאחר ההתחלה, הם נמכרו לAOL, והחברה גדלה וצמחה).

בלי לדעת, הייתי חלק מתהליך שהפך להיסטוריה בתעשיית ההיי-טק הישראלית. האקזיט המפורסם הראשון. ראיתי חברה שהופכת מרעיון של כמה צעירים להצלחה מטאורית, מחברה שיושבת בחדר במשרד לחברה ממוסדת, עם משרדים מפוארים ועשרות עובדים.

היה שם משהו קסום. התחושה הזו, של משהו נאיבי ופשוט שפורץ והופך להצלחה מטאורית. הייתי בטוחה שזה מה שכולם עושים, סטארטאפים. לא יכולתי להבין איך אפשר לעשות משהו אחר.

ראיתי הצלחה משנה אנשים (לטוב ולרע), וגם למדתי, שהשמיים הם הגבול, וכל אחד ואחת יכול להצליח,

כשסיימתי את לימודיי (הנדסת תעשיה), היה משבר הדוט-קום, ועברתי בין עבודות של מנתחת מערכות מידע וניהול פרויקטים. אחרי כמה שנים הגעתי לorange, ושם עברתי לניהול מוצר.

מעוניינים לקבל עדכונים חודשיים ולעקוב אחר התפתחות הפרויקט? הרשמו כאן

נמוך

סטארט-אפ שהייתי מאוד מאוד מעורבת בו, TREKEYE ולמרות שהיה פוטנציאל עצום ואנשים מעולים, נאלץ לסגור את שעריו. ההבנה שלפעמים זה רק עניין של טיימינג ומזל, שלא הכל אפשרי.

גבוה

השקה של מוצר שעבדתי עליו כמעט שנתיים, שהתחיל כרעיון שאף אחד לא נתן לו סיכוי, שעבדתי יום ולילה לשכנע בכירים לתת לו אור ירוק ונלחמתי בביצות בכל מכשול. המוצר היה הצלחה גדולה וזה נתן לי סיפוק אדיר.

זה היה מוצר בתחום ה Analytics על Big Data, כשעוד לא דיברו על AI . אלו היו שלבים ראשונים של טכנולוגיה שמשנה את העולם.

הקמפוס Campus TLV for Moms, תכנית לעידוד יזמות בקרב נשים (לא רק) בחופשת לידה (אבל לא רק), שהייתי שותפה בהקמתו וששוכפל בעולם (לונדון, ורשה, מדריד ועוד). הפידבק שאני מקבלת עד היום מבוגרות ותיקות על הImpact  שזה עשה עליהן. לראות את הבוגרות ממשיכות הלאה, מקימות סטארטאפים מצליחים כמו wizer.me, safe dk , Ladingo או משתלבות בעמדות מפתח בתעשיה, זו ללא ספק, גאווה עצומה. (למרות שאני לגמרי מייחסת את זה להן ולאישיות שלהן, ומרגישה שלהגיד שזה בזכות הקמפוס זה לגמרי ‘לגנוב להן את הרעם’).

תפנית בעלילה

יום אחרי ריצת המרתון, הבנתי שאני זקוקה לשינוי. שחיי המשרה הבכירה בהייטק, כבר לא מספיקים לי, ושאני חייבת לחזור ולהרגיש מאותגרת, שבוע לאחר מכן, נפטרה אימי, ונותרתי מרוסקת. התובנה, שהחיים קצרים, ושחייבים להגשים את עצמינו, כאן ועכשיו, גרמה לי לעזוב את הבטוח והמוכר, ולהתמקד לחלוטין במקום שבו ה Passion שלי, סטארטאפים.

לסיכום

 לעיתים יוצא לנו לפגוש בדרך, ככה במקרה, דמויות המותירות עלינו רושם כביר, חיובי או שלילי, כזה הנטמע בזכרון כחוויה מכוננת. נשמע מוכר?

יש המון, אני אדם שלוקח ללב ואני אוהבת אנשים, והם מאוד משפיעים עלי. אבל אני דווקא אלך על משהו עדכני. לפני חודש הייתי במפגש עם שריל סנדברג. היא דיברה על “Post Traumatic Growth”, איך החיים ממשיכים לצד אובדן, ואיך אנחנו יכולים למצוא את עצמינו צומחים ועושים דברים, שקודם היינו חושבים שהם בלתי אפשריים. אני ישבתי שם ודמעתי והרגשתי שהיא מדברת ישירות אלי.

תוכניות לעתיד

השמיים הם הגבול, מרגישה שאני רק בתחילת הדרך. אני רוצה להרגיש משמעותית ולתרום. להמשיך ולפעול מקצועית וחברתית, וליהנות מפירות עמלי. אני עובדת על סטארט-אפ משלי, ומקווה שעוד יהיה מה לספר.

 

Ted Woman 2013  בונוס: שריל סנדברג משוחחת על נשים ועבודה במסגרת אירועי

 

מעוניינים לתמוך בפרויקט “נשים בעבודה”? לתמיכה חודשית בסכום קבוע או תמיכה חד-פעמית, בכל סכום שתחפצו. אנא צרו קשר במייל ilanitshamia@gmail.com

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.