Woman At Work #18 – sharon kazachinsky

Women At Work #18 - Sharon Kazachinsky

בגיל 23, לאחר טיול מאתגר, פיסית ונפשית, בדרום הרחוק של ארגנטינה וצ’ילה “השפיץ שכמעט נוגע באנטרטיקה”, הבינה שרון קזצ’ינסקי, האורחת ה-18 שלי בפרויקט “נשים בעבודה”, כי נפשה קשורה קשר בל יינתק לדרום אמריקה, היבשת ממנה היגרו הוריה. חלום הילדות – לימודי משחק – ננטש לטובת לימודים לטינו-אמריקאיים והתמחות כמדריכת טיולים, והפך לדרך מקצועית ארוכת שנים.  

בשנים האחרונות חל מפנה נוסף, מה שהחל כפרויקט עבודה זמני, שני פרקים שצולמו במקסיקו בתוכנית “המסע המופלא של גידי ואהרוני” הפך לידידות מקצועית מופלאה, והדרך של  קזצ’ינסקי תפסה כיוון חדש, הפעם כמפיקה, בעיקר בתוכניות טלוויזיה ישראליות המצולמות בחו”ל.

בין לבין, במהלך השנים, ניסתה להקים מיזם קולינרי בגאוטמלה ומיזם ישראלי הפונה למשקיעים אמריקאים ובכלל, הפכה משכירה לעצמאית, לא מעט בזכות ההשראה והמוטיביציה שהתעוררה בעקבות שהות בת שלושה חודשים בתוכנית היזמות Google Campus For Moms.

בעתיד היתה שמחה לצאת לפנסיה תקציבית, לו רק עמדה בפניה האפשרות, מעבר לזה היא תשמח “לקפוץ ראש לתחום כזה שלא גיליתי מה הוא, כי אני לא באמת מחפשת בפועל, אלא רק משתעשעת ברעיון”. 

איך נגדיר אותך

אני מדריכת תיירים, מרצה, ומפיקה את “המסע המופלא של גידי ואהרוני” בטלוויזיה. האמת היא שאני חווה פיצול אישיות קל בעבודה שלי, למרות שכשחושבים על זה, מדובר על דרישות דומות בכל עיסוק: הפקה ותוכן.

כילדה, איך דמיינת את עצמך “כשתהיי גדולה”?

בילדותי היה לי ברור, ללא צל של ספק, שאהיה שחקנית תיאטרון. הבמה היתה אהבתי הגדולה. השתתפתי בהפקות שונות ורק מכיוון שלא נפתחה מגמת תיאטרון במחזור שלי בתיכון, למדתי קולנוע. הדרך לבית צבי היתה סלולה מבחינתי. רציתי גם שתהיה לי תכנית רדיו, בה אוכל ללהג ולהשמיע את המוזיקה שאני אוהבת. עד היום זה מדיום שמאוד קוסם לי.

איפה אני מוצאת אותך היום?

אם תעירי ותשאלי אותי באמצע הלילה, אענה בפשטות שאני מדריכה, מדריכת טיולים לאמריקה הלטינית. אני מתמחה בדרום ומרכז אמריקה, ומורת דרך בארץ בארבע שפות שונות – עברית, אנגלית, ספרדית ופורטוגזית. כהתפתחות טבעית של ההדרכה, עבדתי שנים גם באופרציה של תכנון טיולים ועד היום אני מייעצת לאנשים שרוצים לטייל לבד. בנוסף, אני מרצה בפני גופים שונים, הרצאות בסגנון “מסע מהכורסא” בנושאים שונים שקשורים לאמריקה הלטינית וקולינריה ומאוד נהנית מזה.

בשנים האחרונות שיניתי מסלול, ואני עובדת מרבית זמני כמפיקה, בעיקר בטלוויזיה, בהפקות ישראליות בחו”ל, כמו התוכנית של אהרוני וגידי ו”המרוץ למיליון”.

אני חושבת שהורסטיליות שלי בעבודה קשורה לעובדה שאני עצמאית ועובדת על פרויקטים זמניים, אבל חשוב יותר, אני צריכה להיות נאמנה לרמת העניין שלי בעבודה. אם לא נועדתי לעשות מיליונים, אז לפחות אהנה מהדרך.

מה השיטה המועדפת עליך לסינון פרויקטים?

אני מגלה עם הזמן, שבאופן טבעי אני ממפה עבודות שאינן מדויקות לי, גם אם אני לא תמיד יודעת להגדיר מה אני רוצה  (דחייה, משיכת רגליים – אלו הסימנים המזהירים). אני נוהגת לקפוץ קפיצת ראש לאתגרים חדשים שנראים לי מושכים, ולו בזכות האתגר.

המעבר מהדרכת תיירים להפקה בטלוויזיה הוא לא המעבר הכי שגרתי. מה הוביל לזה?

במשך שנים עסקתי בתיירות לדרום ומרכז אמריקה, עד שהוזמנתי לפני כארבע שנים, על ידי מנכ”ל “החברה הגיאוגרפיתרענן בן בסט, כאחת ממדריכות החברה, להפיק שני פרקים במקסיקו עבור “המסע המופלא של אהרוני וגידי”. זו היתה התגשמות החלום הכי רטוב שלי ושיתוף הפעולה היה כל כך מוצלח, עד שורד סמין-שס המפיקה הראשית של התוכנית, שזיהתה בי את הפוטנציאל, קראה לי לשוב ולעבוד איתם. היא פתחה בפני את הדלת ותחום חדש של הפקת טלוויזיה נגלה לעיני. זה היה שינוי כיוון שנשען על הרבה ניסיון מחד, ומעט הכרות עם התחום הספציפי מאידך. היום כבר צברתי ניסיון בנישה של דוקו-ריאליטי עם יתרון בכל מה שקשור בעבודה עם חו”ל.

איך השתלבת בעולם החדש? בכל זאת, לכל תחום מאפיינים משלו

העבודה על התכנית כוללת הרבה תחקיר. מנסים להבין במה מתמקדים, מה המקום מספר לנו ולאיזה כיוון אנחנו רוצים לקחת את זה. עפתי לחלל מאושר כשקראו לי להפיק את מקסיקו ואחר כך את ברזיל. הצלחתי להתחבר מאוד בקלות למהות של התכנית – להראות את התרבות של המקום דרך הצלחת. הלוא זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות בטיולים שלי. רק שעכשיו לא הייתי כבולה למסלול תיירותי, אלא חופשייה בתוך מסגרת ההפקתית, להגיע למקומות הפשוטים והאנושיים ביותר. ללכת למשפחה של מוכרת בשוק, לבקר שמאנית בביתה, להיכנס לפאבלה – שכונת עוני בסלבדור, להגיע לשבט אינדיאני באמזונאס או לחוות בוקרים בדרום ברזיל. זה סיפוק אדיר להגיע לאנשים אמיתיים ולספר את הסיפור שלהם עם הרבה סקרנות וכבוד.

מעוניינים לקבל עדכונים חודשיים ולעקוב אחר התפתחות הפרויקט? הרשמו כאן

בואי נחזור רגע להתחלה

בגיל 23 נסעתי בלי תכנון מוגדר למשפחתי בברזיל – ההורים שלי הם היחידים שעלו לארץ, כך שהדודים ובני הדודים שלי חיים בלוקיישנים שונים בברזיל – שם הצטרפתי בספונטיות לחבר מהצבא, שהגיע מוכן לטיול מוצ’ילרי בדרום אמריקה. מצאתי עצמי מטיילת בקור העז של פטגוניה בלי נעלי הליכה טובות או ציוד הולם ובואי נאמר שאם לא היו מחממים אותי בלילות באוהל, לא הייתי שורדת טיול מהסוג הזה. הדרום הרחוק של ארגנטינה וצ’ילה, זה השפיץ שכמעט נוגע באנטרקטיקה. גמענו מרחקים בטרמפים עם נהגי משאיות מחוספסים, פגשנו טיפוסים לא מהעולם הזה ובעיקר היינו מוקפים בכלום. טבע שומם ובראשיתי. פגשתי את עצמי כמו שהייתי בילדותי. מתרגשת מפרח, מתרגשת מעץ.

יצאנו עם תרמיל על הגב למסלול מקיף של שמונה ימים בשמורת טבע מדהימה בצ’ילה, טורס דל פיינה. ויותר מפעם אחת במהלך המסלול מצאתי את עצמי לבד בשביל הלא ממש מסומן, מתמודדת עם מכשול פיסי כמו חציית נהר גועש על סלעים או ירידה בשביל תלול ובוצי כשמתחת תהום עם קרחון אדיר. חוויתי שם פחד וסכנה מוחשיים. זה הקעקוע שנחקק בבשר שלי. קעקוע של התגברות, לבד.

קלישאתי ככל שזה נשמע התקופה הזו שינתה את מסלול החיים שלי, נפשי קשורה קשר בל יינתק לדרום אמריקה, לטבע, להרפתקאות. ידעתי שלשם אני מוכרחה לחזור וכך מצאתי את עצמי נרשמת – במקום ללימודי משחק בבית צבי – ללימודי הדרכת טיולים בחו”ל ואח”כ לאוניברסיטת העברית בירושלים לתואר בלימודים לטינו-אמריקאיים. לא חשבתי לרגע שאני מבזבזת את הזמן שלי על תואר מיותר. המסלול היה ברור לי כשמש.

פטגוניה

פטגוניה - נשים בעבודה -18 - שרון קזצ'ינסקי

נמוך

 ב2008 נפרדתי ממשרה שהיתה לי בית גידול ובית בכללי. עבדתי כמנהלת אופרציה ב”ברק אפיק” חברת בוטיק לטיולים לאמריקה הלטינית, שישבה בוילה ברמת השרון והיתה מעין בית תרבות לטינית. ערכתי מסיבת פרידה בוילה לחברים, חילקתי את הרהיטים שצברתי בדירה שבכרם התימנים ועברתי עם מזוודה גדולה לגור בגואטמלה. הגעתי אל העיר המקסימה אנטיגואה, עיר קולוניאלית וצבעונית, שנחרבה במספר רעידות אדמה ובשל כך משובצים בה מבנים הדורים והרוסים בעלי קסם מיוחד. תפאורה דרמטית לסיפור אנושי מרתק. תערובת של אנדיאנים בני המאיה, מקומיים-מסטיסוס והרבה זרים שהשתקעו שם כי ראו כמוני את הפוטנציאל. אחרי תקופת התאקלמות בה עבדתי בבית קפה תמורת סכום של 17 קצאל ליום (שווה ערך ל8 ₪) כדי שתהיה לי הזדמנות לקשקש ולהכיר את המקומיים, יזמתי פרויקט – פסטיבל אוכל. חלמתי על פסטיבל ובו דוכני רחוב, אמנות קולינרית בפינות קסומות, שתופי פעולה עם מסעדות, ופרסום ממוקד בעיר הבירה השכנה. יצרתי קשרים, בניתי תכנית עסקית ועבדתי עם שותפים נלהבים לרעיון, שנרתמו לעזרה ללא תמורה מיידית. אך לבסוף הקשיים שברו אותי. תחושת בדידות וחוסר ביטחון אישי במדינה שעדיין מתאוששת ממלחמת אזרחים, גשם מדכא שלא הפסיק לרדת במשך מספר חודשים והציף לי את החיים, שותף מרכזי לפרויקט שבגד בי, כל אלו גרמו לי לקנות כרטיס טיסה למשפחה בברזיל, למקום עם יותר שמש בשמיים ובלב, וכל מה שעבדתי עליו ירד לטמיון. במקום לחזור לשם, החלטתי לבסוף שאני חוזרת ארצה להקים משפחה.

בדיעבד שמעתי  שמישהו הרים איזושהי תכנית קולינרית בעיר בעקבות הבאזז שנוצר בעקבות התוכנית שלי, אבל החלום שלי נגנז. אני מרגישה שאכזבתי אנשים ובעיקר את עצמי. היום הייתי ניגשת לזה בצורה אחרת, אבל זו לא חוכמה עכשיו.

גבוה

בשנה שעברה (על אף שזה נראה לי כמו לפני שנים) יצאתי כמפיקת מדינה עם “המירוץ למליון”. זו ההפקה הכי מורכבת בטלוויזיה וליעדים השונים יש מפיקים שתפקידם להכין את השטח מבחינה לוגיסטית ולטפל בכח אדם, נהגים, מלון, אוכל וכו’, וגם למצוא לוקיישנים ולהכין את המשימות. הייתי צריכה למשל, לעבוד עם חברת אקסטרים כדי להקים מבנה הנדסי ענק למשימה פיזית, לא משהו שדימיינתי שאעשה אי פעם. אחרי שלושה חודשים של עבודה מאומצת, מגיע הרגע שבו מגיע הצוות הגדול עם המתחרים במרוץ ליומיים מטורפים של צילומים והכל צריך להיות מוכן בזמן. מצד שני, צריכים להיות מוכנים להמון שינויים שקורים בזמן אמת. זו רכבת שדים פסיכית בה את לא רואה מה קורה בסיבוב הבא. אדרנלין ישר לווריד. למזלי הגדול, מי שעמד בראש ההפקה הוא מענטש אמיתי, עידו ברון, ידע לשים הכל בפרופורציה ולשקף את הדברים בעיניו הטובות. שם הבנתי איך מנהל טוב יכול להחזיק צוות שלם ולגרום לו לעשות את הבלתי אפשרי. מכל אלפי הדברים שלמדתי בכלל ועל עצמי בפרט, בהפקה המורכבת הזו, הבנתי שהטעם איתו נשארים בתום הפרוייקט, הוא הטעם המשמעותי ביותר שנשאר בזיכרון, על כל ה’איכסה’ שאוכלים בדרך, וזה לא יסולא בפז, בהנחה שרוצים לשמר את הצוות לעתיד.

נקודת השיא שלי בסיפור הזה, אם זה לא היה מובן עד עכשיו, היא ששרדתי את זה בכבוד.

לסיכום

לעיתים יוצא לנו לפגוש, ככה במקרה, דמות שהמפגש עמה הותיר בנו רושם כביר, חיובי או שלילי, כזה הנטמע בזכרון כחוויה מכוננת. נשמע מוכר?

בחופשת הלידה עם בתי השניה, נכנסתי לתכנית מקסימה ומעוררת השראה של קבוצת “יזמיות” שנקראה Google Campus For Moms, (שם גם נפגשתי איתך לראשונה!) זו היתה תקופה מאוד יצירתית, בה כל יום יצאתי מהמקלחת עם רעיון חדש לסטארט אפ. המפגש שהותיר עלי רושם היה לא עם דמות אחת, אלא עם הרבה דמויות נשיות, רובן בתקופה יוצאת דופן במהלך חייהן המקצועיים – אחרי לידה. היה מרתק. למרות שכרגיל הרגשתי כמו איזה חוצן לא קשור, שכן מי לי ולטכנולוגיה?! מזל שאת היית שם כדי לאזן אותי. שני ילדים בבית כבר לא נראו כמו מכשול. זה אפילו נתן לי מוטיבציה ליציאה לדרך עצמאית.

איך ההשראה הזאת באה לידי ביטוי בפועל, בתהליך היציאה לדרך עצמאית?

כשסיימנו את הקורס התחלתי לעבוד עם שותפה על מיזם שפונה למשקיעים אמריקאים. טיול לישראל הכולל פגישות עם חברות סטארט אפ והשקעה בהן. ידענו שייקח זמן עד שנראה מזה כסף בפועל, והיינו מוכנות לעצור את הנשימה לזמן מה. בסוף ירדנו מזה כי לא מצאנו את הצלע השלישית המשווקת בארה”ב. כל אחת המשיכה לדרכה העצמאית ומאז לא חזרתי לעבוד כשכירה. גם היום, בין פרויקט לפרויקט, לפני שיודעים מה יגיע, עדיין עולה בי החשש הזה של ‘מה יהיה איתי”, אבל אני מרגיעה את עצמי על ידי מילוי היומן בהתחייבויות עתידיות קטנות שיהיה לי במה להיאחז.

תוכניות לעתיד

 הייתי שמחה להחזיר את האמנות והיצירה לחיי. אני צריכה לחשוב באיזה אופן. פיסול בחומר, תנועה, צילום, משחק – הלוואי שהייתי יוצאת לפנסיה תקציבית.

אני פתוחה לרכישת כלי חדש לארגז הכלים שלי. אני מוכנה להתקדם ולעלות שלב לתחום שמשתמש ביכולות שלי, שילוב של תכנון אופרטיבי ועולם התוכן. לקפוץ ראש לתחום כזה שלא גיליתי מהו, כי אני לא באמת מחפשת בפועל, אלא רק משתעשעת ברעיון. יש לך הצעה מעניינת בשבילי?

מעוניינים לתמוך בפרויקט “נשים בעבודה”? לתמיכה חודשית בסכום קבוע או תמיכה חד-פעמית, בכל סכום שתחפצו. אנא צרו קשר במייל ilanitshamia@gmail.com

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.