Women At Work #13 – Hilla Mayer

 

איך נגדיר אותך?

אני מתכננת תאורה לאדריכלות.

כילדה איך דמיינת את עצמך?

 הייתי ילדה חברותית אוהבת טבע’ עצמאית, לא אהבתי להיות לבד, תמיד רציתי חברה ועיסוקים. אני חושבת שאם היו לי חלומות הם היו לעבוד עם אנשים, לטפל, אולי להיות פסיכולוגית, אבל אין לי זיכרון רחוק של חלום ילדי כזה, ונדמה לי שגם הוריי עודדו אותי להיות בכאן ועכשיו ולא לחלום.

איפה אני מוצאת אותך היום?

אני שותפה ב RTLD קרוב לעשור, אנחנו מתמחים בעיצוב תאורה לאדריכלות. אני תמיד עובדת במקביל על מגוון פרויקטים, זו יכולה להיות תאורת פנים, או חוץ, במוזיאונים, מלונות ומבני ציבור או בבתים פרטיים, מגדלים ומשרדים. לא משנה היקף הפרויקט, העבודה מתחילה תמיד בדיאלוג עם האדריכל או מתכנן הפרויקט וממשיכה בחשיבה. זה חלק מאוד יצירתי בעבודה בו ממש מדמיינים ומציירים את האור, אני ממש מנסה לדמיין את התאורה, מה צריך מבחינת כמויות אור, איזו אווירה רוצים לייצר בחלל ומה להדגיש. לאחר מכן יש עבודה רבה של בדיקות, חישובים ותכנון מדוייק ובהמשך ניהול וליווי טכני, שכולל תוכניות, מפרטים, מכרזים ופיקוח. בשלב הסופי ולאחר ההתקנה, מכוונים את האור בדיוק לאן שצריך ודואגים לעמעם את עוצמת התאורה בהתאם לשעת היום והאווירה הנדרשת. כל סוף פרויקט, שיכול לקחת חצי שנה –  ויצא לי גם שמונה שנים – מרגש . יש באור הרבה קסם, לא הכל ידוע מראש ומנגד זה עיסוק בפיסיקה, גאומטריה ואופטיקה. לאור יש יכולת להפתיע ועד היום אחרי חמש-עשרה שנים של עבודה על עשרות, או אפילו מאות פרויקטים, אני מתרגשת לראות את התוצאה הסופית.

נכון לעכשיו אני בחופשת לידה. ילדתי לפני שלושה חודשים את אוהד, אח לשירה. לפני חמש שנים ואחרי עשר שנים של עבודה, עבודה, עבודה, התחלתי בהקמת המשפחה שלי. ילדתי שני ילדים מתרומת זרע ואני סופר שמחה שנזכרתי בזמן, שעבודה זה לא הכל בחיים. אמנם חופשת לידה זה לא ממש חופש, לטפל בתינוק קטן ובאחותו הגדולה, להניק, להתעורר בלילה, לכבס, לבשל לקנות ולדאוג, וגם לתת לגוף להתאושש. כל זה עם המון עזרה אבל עדיין בעיקר בעצמי. בכל מקרה כיף לי להיות קצת בחופש מהשגרה האינטנסיבית בעבודה, זה חשוב, גם במהלך ההריון עשיתי קורס ליקוט מקצועי ולמדתי על צמחי מאכל בטבע. יום בחודש מחוץ לשגרה – זה ממש קסם , כל השנה סבבה סביב זה והיה לי מעניין ונעים להתנתק, להכיר אנשים חדשים ולגלות מה יש לאדמה להציע לנו.

מה השתנה בדרך והאם היה שלב בו סימנת לעצמך מטרה לחתור אליה?

הגלגול המקצועי שלי מעסיק אותי מזמן לזמן. בצבא רציתי להיות מדריכה בחברה להגנת הטבע. זה היה המשך ישיר מהלימודים בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר. בחרתי בבית ספר שדה אילת, שהיה מהמבוקשים ביותר והגעתי למה שקראו לו אז “מחנה מועמדות”, אבל לא עברתי את המיונים וקבלתי זימון לקורס ת”ש. הייתי מש”קית ת”ש ועבדתי במשך שנה לא קלה עם אוכלוסיה קשה מאוד. המון ביקורי בית. אני זוכרת שלא האמנתי כמה אחריות נותנים לי ואיך סומכים עלי ובאותו זמן הרגשתי כמה מעט אפשר באמת לשנות ולעזור. אחרי השירות כבר לא רציתי להמשיך לכיוון הטיפולי.

אחרי הצבא, והאמת שגם קודם, טיפלתי בילדים וכולם מסביב היו בטוחים שאני צריכה להיות גננת, אבל אני נרשמתי בינתיים לכל מיני קורסים בפיסול ובצילום, שעוררו בי עניין ליצור ולחקור. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שגם אם לא אעסוק בעיצוב, הכלים האלה יהיו לי משמעותיים לחיים. בסופו של דבר נרשמתי ללימודי עיצוב פנים ב”אסכולה” ואחרי סיום הלימודים עבדתי בעיצוב פנים, בעיקר של תערוכות. אלה היו שנתיים מעניינות מאוד, עבדתי אצל אדריכל אורי שטרן-שביב. אורי הוא איש יצירתי, בעיניי הוא די קוסם. עבדתי איתו בין היתר על הביתן הישראלי בבינאלה בונציה שעצר הלל שוקן אי שם בסוף שנות ה-90 .

בהמשך, בעקבות מעבר של הוריי לניו יורק ואחרי כמה שנים שחייתי לבד בארץ ולא מעט על הקו לניו יורק, החלטתי להצטרף אליהם ולהמשיך לתואר שני בלימודי עיצוב תאורה אדריכלית ב”פרסונס”. עד שלב מסוים בלימודים עוד חשבתי שאשלב בין תכנון-פנים ותאורה אבל נשאבתי לעבודה בתאורה ואני בזה כבר שנים.

רגע בואי נחזור להתחלה, או בעצם לסיום הלימודם בניו יורק.

במהלך הלימודים ב”פרסונס” עשיתי התמחות במשרד תכנון תאורה ניו יורקי, בלופט ענק בצ’לסי. זה היה מרגש ומייבש בו-זמנית. הרגשתי כמו רואה שאינה נראית לעין, הייתי אוויר. עשיתי מה שביקשו ממני ודי הבנתי שלעבוד בניו יורק, על אף הגלאם, זה לא בשבילי. תוך כדי שהמשכתי קצת לחפש עבודה ואחרי סיום הלימודים קבלתי טלפון מהארץ עם הזמנה לעבוד אצל נועה לב, שהייתה מורה שלי לתאורה ב”אסכולה” וממנה רציתי להמשיך ללמוד. אבן גדולה ירדה לי מהלב. נועה מיד נתנה לי לתכנן פרויקט קטן של כיכר ב”עתידים”, זו הייתה התחלה טובה, הרגשתי שאני במקום שמבינים אותי, מעריכים אותי ואני מביאה את עצמי לידי ביטוי , על אף שהפרויקט לא יצא לפועל בסופו של דבר. אחרי שנה נשארתי לעבוד עם רן טרוים שהיה שותף של נועה ולאחר כמה שנים הפכתי שותפה שלו במשרד. לקחתי חלק משמעותי בצמיחה של המשרד והזדמן לי לעבוד על פרויקטים ענקיים וחשובים ביניהם התחדשות מוזיאון ישראל  עם צוות אדיר של אדריכלים אוצרים ומעצבים, מלון ממילא עם פיירו ליסוני, בניין פולנסקי במכון ון ליר בירושלים עם חיוטין שזכו בהמון פרסים, כיכר הבימה בתל אביב עם דני קרוון, גן יעקב עם ליטל סמוק מ“תמא” ומלון נורמן בתל אביב. הייתי שותפה גם בתכנון מלון W באמסטרדם,  ובמלון jaffa  החדש ביפו ועוד רבים אחרים. העבודה מאוד מאתגרת – פרויקטים גדולים, תקציבים גדולים, המון אנשי מקצוע מעולים. המטרה שלי תמיד היתה – לעשות טוב את מה שאני עושה, להצליח.

מעוניינים לקבל עדכונים חודשיים ולעקוב אחר התפתחות הפרויקט? הרשמו כאן

גבוה

 אחד מהפרויקטים הראשונים שעבדתי עליהם היה בית אבי-חי עם עדה כרמי, אני לא אשכח, כשבאחת הפגישות הראשונות היא שאלה אותי ״מה את חושבת ?״ ואז הבנתי שיש אנשים שלא משנה כמה הם מצליחים מנוסים וגדולים, שרוצים לשמוע עוד דעה להמשיך ללמוד ולתת מקום למי שמולם.

לאורך השנים עשיתי כמה עבודות פרו-בונו אחת מהן לגן ילדים של ילדי פליטים בתחנה המרכזית. המשמעות של עבודה עם אוכלוסיות מוחלשות היא אדירה במיוחד שביום יום עובדים בעיקר על פרויקטים רוויי תקציב . זה אפשר לי לחבר את הדברים החשובים שעשיתי בצבא, כשהייתי צעירה ובחרתי לא להמשיך עם זה, עם האהבה הגדולה שלי לתאורה ולנתינה, בקלות בפשטות.

עוד רגע משמעותי. לפני שנתיים הוזמנתי על ידי חברת “אלרוב” – עבדתי איתם מאז מלון “ממילא” על עוד כמה פרויקטים – לתת חוות דעת על תכנון של מלון “לוטסיה” בפריס. אחרי העבודה על חידוש מוזיאון ישראל, זה הרגיש מעין שיא נוסף בקריירה שלי. המעצב הצרפתי שתכנן את התאורה בפרויקט, שמח על התקשורת והעין הנוספת וזה הבהיר לי שהידע והניסיון שצברתי משמעותיים מאוד. הטיסות הרבות לפריז אפשרו לי מעין הפוגה מהשגרה, לקחת אוויר. הטעמים, הריחות, השפה והנימוס, בעיר הזאת שנפלאה בכל עונות השנה.

חלק מהנסיעות היו קצרות, לפעמים ממש ללילה אחד, וזה מעייף כי מיד צריך לחזור לשגרה אבל יחד עם זה, מאוד מספק, מכל בחינה.

נמוך

עבודה עם אדריכלים היא לא תמיד פשוטה. כמו בכל תחום ישנם אלו המלאים בעצמם, שיכולים להיות מאוד פוגעניים. בואי נגיד ששמותיהם וסיפורים על שניים-שלושה כאלו עלו מדי פעם אצל הפסיכולוג, שהקשיב לי ונתן לי עצות חכמות באותם הימים.

עם השנים אני רואה שחלק משאירים דף חלק ורוצים שניצור עבורם משהו חדש ונביא פתרון שלנו לתכנון האדריכלי שלהם, וישנם כאלו שיודעים בול מה הם רוצים ורק צריך להוציא זאת לפועל. לשמחתי הסגנונות המרובים, הפרויקטים המשתנים והאופנים השונים שעומדים לרשותי להשתלב בפרויקט, הופכים את העבודה למעניינת ומגוונת, כזו שאפשר להמשיך לעסוק בה שנים.

תפנית בעלילה

אוהד נולד לפני שלושה חודשים ואיתו באה ההבנה שאין גבול למה שאני יכולה לעשות. כשאת אמא יחידנית לילדה אחת זה בסדר, אבל כשיש שניים יש אינסוף סיטואציות שנראות בלתי אפשריות ובכל פעם מחדש אני מגלה את הכוחות שלי, את האפשרויות החדשות. זה מחזק את הבטחון לדעת שהעוצמות האלה והגילוי הזה ימשיך איתי גם לקריירה, ואני מחכה לראות איך גם שם אפרוץ את הגבולות של עצמי.

אחרי חמש-עשרה שנים של עבודה אינטנסיבית, היום כאמא, סדרי העדיפויות שלי שונים. המצב החדש וההפוגה מעוררים מחשבות גדולות על החיים. הרצון לגדול, לצמוח להתפתח ולייצר התחדשות, מוביל אותי באופן טבעי לחשוב על החלומות שלי, הרצונות שלי והצרכים המדויקים לי.

לסיכום

 לעיתים יוצא לנו לפגוש, ככה במקרה, דמות שהמפגש עמה הותיר בנו רושם כביר, חיובי או שלילי, כזה הנטמע בזכרון כחוויה מכוננת. נשמע מוכר?

פיירו ליסוני ישב איתי בפגישה כשעבדתי על מלון ממילא ונתן לי שעור מעולה בתאורה ובתכנון בכלל. הוא דיבר בשקט האופייני לו וביקש שכל התאורה במלון תהיה חמה, ניתנת לעמעום, באלומות צרות ועם הגנה מסנוור. הוא טען שעם תכנון כזה אפשר לייצר אווירה  ודרמה, ולהדגיש את החומרים איתם הוא בחר לעבוד, וכמובן שצדק .

ברכה חיוטין הציגה בפנינו את הפרויקט של כיכר דייכמן באוניברסיטת בן גוריון, שם היא תכננה גובלן אדריכלי, טקסטורות שונות של אבן וגינון שיצרו גיאומטריה, שמדמה מראה של גובלן רקום, מיד היה לי ברור  שכמו שהיא עבדה שם עם אבנים צרות ורחבות, ויצרה שורות וערוגות, כך אפשר לשזור את התאורה אל תוך חלקי המבנה השונים. זה היה מזמן, הבנתי שכשיש תכנון אדריכלי טוב שמבוסס על רעיון חזק, קל לשלב בו תאורה שהיא חלק אינטגרלי ממנו .

רחל פלר מ”יסקי, מור, סיון” שינתה את התכנון של כותרת המבנה במגדלי YOO כדי להתאים את המבנה לרעיון שהצענו לתאורת הכותרת. ממנה למדתי שאם יש לנו רעיון טוב אפשר להזיז בניינים כדי שהוא יצא לפועל.

תוכניות לעתיד

אני חולמת להצליח להמשיך לעשות את מה שאני עושה שנים – להאיר, לתכנן ולהוציא לפועל. להמשיך להגדיל את המודעות לאור, שהוא דבר מובן מאליו במקרה של השמש ופחות במקרה של תאורה אדריכלית נכונה וטובה שמייצרת סביבה נעימה ונטולת הגזמות .

חשוב לי להיות המנהלת של הזמן שלי. לבלות עם ילדי, ללמוד עוד, לעשות טוב בסביבה שלי.

בעבר לימדתי ב HIT המכון הטכנולוגי חולון זה היה כל כך מעורר, להעביר ידע, להסביר, לספר, ללמד, לעורר עניין . כמה מהסטודנטים שלי הצטרפו לצוות המשרד. עשיתי זאת כמה שנים עד שנשחקתי קצת והפסקתי. היום מרצה פה ושם בשנקר בשלוחה של בצלאל, אולי עוד אשוב ללמד .

בחורף האחרון לקחתי חלק בארועי “מנורת לילה” בתל אביב וארגנתי את “זרקור”, כנס בנושא אור ותאורה. היה מרגש לבנות תוכנית מגוונת של כל מיני יוצרים באור, בתחום הבמה, עיצוב מוצר, אדריכלות ואמנות. אני מחכה ליצירת המקבץ של שנה הבאה.

המטרה משתנה מעת לעת. ההורות והרצון לממש אותה מובילות למחשבה שיהיה נהדר לשלב עשייה מקצועית עם חיי משפחה. במשפחה יחידנית כמו שלי זו מטרה מאתגרת, אבל אני מוכנה לאתגרים גם אם הם דורשים לזוז קצת מהמקום המוכר והידוע ולחפש מחוזות חדשים להגשמה.

מעוניינים לתמוך בפרויקט “נשים בעבודה”? לתמיכה חודשית בסכום קבוע או תמיכה חד-פעמית, בכל סכום שתחפצו. אנא צרו קשר במייל ilanitshamia@gmail.com