“המילים הראשונות שלי היו בעברית, המשפטים הראשונים שלי היו באנגלית” אומרת גילי בר-הלל סמו, האורחת החמישית שלי בסדרה “נשים בעבודה” ומי שהקימה את הוצאת הספרים העצמאית “עוץ” המתמחה בספרי ילדים ונוער המתורגמים מאנגלית.
מה שהתחיל כתחביב ילדות – בגיל שבע תרגמה שירים של א”א מילן להנאתה – הפך עם השנים לעבודה צדדית עד שהגיעה חלטורה קטנה, תרגום ספר ילדים חביב, שאפשר לומר בעדינות שדי הפתיע. הארי פוטר הוא שמו של הגיבור. ג’יי קיי רולינג הוא שמה של הסופרת.
מעטים הם המתרגמים המזוהים כל כך עם היצירות הספרותיות אותן תרגמו אבל מעטות הן עוד יותר תופעות ספרותיות-תרבותיות כמו הארי פוטר, כך שהיציאה אל החזית במקצוע שהאוחזים בו נותרים לרוב מאחורי הקלעים היתה כמעט בלתי נמנעת והדיה מורגשים עד היום.
בזמן שחלף תרגמה כחמישים ספרים שונים, התפכחה משותפות מאכזבת ומחלומות ילדות תיאטרליים והקימה כאמור, את הוצאת הספרים “עוץ”, שם היא מוציאה לאור בעיקר ספרי פנטזיה. בין לבין היא מנסה להספיק לשווק, לקדם, לפרסם, לתרגם, לערוך, לתכנן וחולמת על היום בו בן-זוגה יוכל לעזוב את עבודתו ולהצטרף ל”עוץ” במשרה מלאה. השבוע תוכלו לפגוש אותה בשבוע הספר בתל-אביב עם סדרת ספרים חדשים.
איך נגדיר אותך?
מקימת הוצאת הספרים “עוץ“, מתרגמת ספרים
כילדה, איך דמיינת את עצמך “כשתהיי גדולה“?
רציתי להיות שחקנית או וטרינרית.
ואיפה אני מוצאת אותך היום?
עובדת על ארבעה ספרים בו זמנית. מנסה לשווק, לקדם, לפרסם, לתרגם, לערוך, לתכנן קדימה, לקנות זכויות, להשיג גרפיקה, לכתוב חשבוניות ולהגיש דוחות תמלוגים, לדאוג להובלות ומשלוחים וגם ללקק את הבולים על המעטפות. ועוד מיליון דברים, שוכחת כל יום אלף משימות.
בעצם, אני זאת הוצאת “עוץ” והוצאת “עוץ” זאת אני. זו הוצאה שמתמחה בספרי ילדים ונוער מתורגמים מאנגלית, רובם פנטזיה. בערך שליש מהספרים אני מתרגמת בעצמי והשאר –עובדת עם מתרגמות שונות שאני אוהבת. השאיפה שלי היא להוציא ספר כל חודשיים, בינתיים המקסימום שהגעתי אליו זה חמישה ספרים בשנה.
הרבה דברים השתנו בין לבין.
באוניברסיטה למדתי תיאטרון וחלמתי להיות בימאית. החלום הזה די התפנצ‘ר בפסטיבל עכו ה-20, שבו נחלתי כישלון כואב ביותר. להצגה קראו “היום של הכלבים” מאת אלון חילו, שאז עוד לא היה מוכר כסופר, הכרנו כשלמדנו יחד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. העליתי את ההצגה בתיאטרון הסטודנטים באוניברסיטת הרווארד – שם למדתי בהמשך – בהצלחה רבה, אבל בפעם השנייה, בפסטיבל עכו בישראל, זה פשוט היה רע.
הבנתי שתיאטרון מקצועי בארץ זה לא תיאטרון סטודנטים בחו“ל ושיהיו לי פה חיים מאוד קשים. במקביל, איזו חלטורה קטנה שלקחתי לי – תרגום ספר ילדים מקסים – הפך במקרה לאירוע המו“לי הכי חשוב של העשור אם לא יותר מזה (“הארי פוטר ואבן החכמים“, למי שלא קלט), והציעו לי עבודה כעורכת בהוצאת “כתר“, ופתאום מצאתי את עצמי נשאבת לעבודה מרתקת ומספקת ורצופת הצלחות. אז נפרדתי מהתיאטרון לטובת ספרי הילדים.
עד כמה שבא לי לשמוע סיפורים מהתקופה, ברור לי שמאז כבר התעופפת הרחק, הרחק, מעבר להרי “הארי פוטר” (סליחה על ההתחכמות, לא הצלחתי להתאפק).
מדובר בפרק חיים עמוס מאוד, שהיה כרוך בהרבה קשיים לוגיסטיים אבל בסופו של דבר זו היתה פריבילגיה אדירה, שפתחה לי המון הזדמנויות. מאז תרגמתי יותר מחמישים ספרים, ממהדורות מוערות של “הקוסם מארץ עוץ” ו“פיטר פן“, ועד ספרים כמו “ככה לא מתנהגים – התפתחותה של הכלכלה ההתנהגותית” מאת חתן פרס נובל ריצ‘רד תיילר. אני לא נחה על זרי הדפנה.
ולמי שבכל זאת חסרים פרטים על התקופה, הנה ראיון שערך בזמן אמת מעריץ צעיר ומנחה תוכנית בטלוויזיה החינוכית, בשם תם אהרון
בואי נחזור רגע לנקודת ההתחלה
המילים הראשונות שלי היו בעברית, המשפטים הראשונים שלי היו באנגלית. אני דו–לשונית מאז שאני זוכרת את עצמי, יש לי אמא חד–הורית, אקדמאית שהיתה לוקחת אותי איתה לחו“ל לשנות שבתון ותרגום הוא טבע שני בשבילי – ותמיד הייתי תולעת ספרים. בגיל שבע התיישבתי לתרגם שירים של א“א מילן להנאתי. עבודת התרגום הראשונה שעשיתי בתשלום היתה סדרה של חוברות ללימוד פילוסופיה לילדים עבור תוכנית העשרה חינוכית, בהנהגתה של יולי תמיר, שנים לפני שהיתה לשרת החינוך.
נמוך
האם היה רגע בו לוותר על רעיון או פרויקט?
היה שיברון לב גדול כשהתפרקה השותפות שהיתה לי במשך שבע שנים עם הוצאת “גרף“, שם הקמתי את סדרת “גרף הצעיר“. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל זה היה כמו גירושים קשים, כולל אובדן חברים, חלומות שהתנפצו ותקופת אבל של ממש. ישבתי על הספה ובכיתי שבועיים ואז תפסתי את עצמי ואמרתי לי, את לא יכולה להמשיך לנצח להתאבל על מה שקרה. את מוכרחה להסתכל קדימה ולהתחיל משהו חדש. וככה נולדה הוצאת “עוץ“.
מעוניינים לקבל עדכונים חודשיים ולעקוב אחר התפתחות הפרויקט? הרשמו כאן
גבוה
מה היית מציינת כנקודות שיא מקצועיות?
ההתחלה עם “עוץ” לא היתה קלה. לא פשוט לפרוץ לשוק עם ספר אחד מיושן ולא מוכר (“ארץ עוץ המופלאה” מאת ל.פרנק באום א.ש), בתקופה של תהפוכות בשוק סביב כן חוק ספרים / לא חוק ספרים, כשאני מתחילה מאפס עם ספקים ופרילנסרים שלא עבדתי איתם בעבר. השקעתי כל כך הרבה משאבים, גם כסף, גם זמן, ובעיקר כוחות נפש, רק בניסיון להשיג תשומת לב לספר. ואז יצא עוד ספר, ועוד ספר והתחילו ביקורות מעולות, והתחילו לזרום אלי תגובות של קוראים. הכל נבנה בהדרגה, אבל אחד השיאים היה כשבשנה אחת נכנסו שישה מספרי הוצאת “עוץ” למצעד הספרים של משרד החינוך, ופתאום התחילו גם הוצאות הספרים הגדולות לשים לב לקיומה ולהתעניין.
גילי בר-הלל סמו מספרת על ל.פרנק באום “האבא של עוץ”
לסיכום
לעיתים יוצא לנו לפגוש בדרך, ככה במקרה, דמות שהמפגש עמה הותיר בנו רושם כביר, חיובי או שלילי, כזה הנטמע בזיכרון כחוויה מכוננת. נשמע מוכר?
בשנה 2014 היה להוצאת “עוץ” דוכן בשבוע הספר שבו מכרנו שני ספרים בלבד, “ארץ עוץ המופלאה” ו“עוצמה מעוץ“, שני ההמשכים הראשונים של “הקוסם מארץ עוץ“. ערב אחד הגיעה לדוכן ילדה חמודה מאוד, עם שתי צמות, וקנתה את הספר הראשון. למחרת בערב היא הגיעה שוב וקנתה את הספר השני. אחר כך המשיכה להגיע כל שנה. כל שנה היא בודקת מה חדש בהוצאה, בוחרת ספר אחד, קונה אותו ולמחרת חוזרת וקונה עוד ספר ולמחרת עוד ספר. היא הסבירה לנו שככה היא מותחת את הכיף שלה כמה שיותר. פעם אמא משלמת ופעם סבתא משלמת. כבר פגשנו את כל המשפחה, ואנחנו מחכים לה כל שנה ביריד. היא לא הלקוחה היחידה שחוזרת, אבל היא תמיד תהיה מיוחדת כי היא היתה הראשונה (בלי לספור קרובי משפחה וחברים מהבית).
גילי בר-הלל סמו מנסה לענות על השאלה “האם ילדים באמת לא קוראים היום?” בכנס “הפנקס” 2018
עם הפנים לעתיד
החלום העיקרי שלי הוא להמשיך לעשות את מה שאני עושה עוד שנים רבות. זה תחום שיש בו משהו מאוד לא הוגן, כמעט אי אפשר להרוויח מספרים. ההצלחה שלי בינתיים היא שאני מחזיקה ראש מעל המים ופחות או יותר מצליחה לאזן את ההוצאה. הייתי שמחה גם להיות ברווח ולהפסיק להתקיים רק מהיום למחר, כשמעלי רובצת אי ודאות של מה יהיה עתיד ההוצאה. היה טוב גם אילו היה לי תקציב לשכור מישהו שיעבוד תחתיי ולא אצטרך לעשות כל כך הרבה דברים בעצמי. הפנטזיה הפרועה היא שנרוויח מספיק כסף כדי להתפרנס מההוצאה ובעלי יוכל לעזוב את העבודה שלו ורק להיות שותף במשרה מלאה.
Ilanit Shamia 