“אף פעם לא הלכתי בתלם הקלאסי” אומרת עדי יופה, מומחית לעתידנות עסקית והאורחת ה-30 שלי בפרויקט “נשים בעבודה”. “הגעתי ליעד שלי בכבישים הקטנים ולא בדרך הראשית” היא מוסיפה. הדרך, אותה היא מגדירה כ”קו פתלתל ודינמי” עברה בכמה תחנות מהסוג היציב והמרצה – כנסת ישראל, עמותה וניהול מחלקת שיווק בחברה גדולה – עד הרגע בו החליטה לבחור בדרך עצמאית ולהמציא מקצוע, שאז, שניה לפני שפייסבוק והטלפונים הניידים השתלטו לנו על החיים, עדיין לא היה חלק מהלקסיקון המקומי.
היום, אחרי שהשאירה מאחור את הרגעים בהם רוב האנשים לא ממש הבינו מה היא רוצה, את הפרויקט שביקשה לעשות ללא תמורה רק כדי להראות נוכחות, את הפגישות שבוטלו ללא התראה או סתם כאלה שייבשו אותה מחוץ לדלת בהמתנה ארוכה, היא מוכרת כאחת הנשים הבולטות בתחום, הכולל התבוננות על קשת רחבה של נושאים, איסוף מידע וניתוחו. היא מלמדת במרכז הבינתחומי בהרצליה ובשנקר, עובדת מול ארגונים ולקוחות עסקיים וגם מרצה, וממש לא מזמן הוציאה ספר, ״הבא – השיטה לחזות טרנדים בעולם משובש״, שעל חיבורו עמלה בשנתיים האחרונות.
בעתיד, שמבחינתה הוא עבודה, היא משתדלת בעיקר לא להתאהב בנוחות ולהמשיך לאתגר את עצמה.
איך נגדיר אותך
בת 46, אמא של עילי ואביגיל, טרנדולוגית, מומחית לעתידנות עסקית, מרצה.
כילדה, איך דמיינת את עצמך “כשתהיי גדולה”?
אני מניחה שבערך ככה. מאז שאני בת 12 התחלתי לשאול שאלות על תהליכים חברתיים, רק שאז לא ידעתי איך בדיוק קוראים לזה. מצד שני, לא הלכתי אף פעם ״בתלם״ הקלאסי, והגעתי ליעד שלי בכבישים הקטנים ולא בדרך הראשית. ידעתי שאני מסתכלת על המציאות אחרת מכולם ובאופן אחר מהשיטות המקובלות – אבל שגם לזה יש ערך.
איפה אני מוצאת אותך היום?
לפני כמה חודשים הוצאתי לאור את הספר הראשון שלי: ״הבא – השיטה לחזות טרנדים בעולם משובש״. הספר הזה הוא פרויקט, שעבדתי עליו במשך שנתיים והוא מאוד מרגש עבורי. הוא מניח באופן מאוד עכשווי את המתודולוגיה שלי על איך לחזות את מגמות העתיד, מיומנות מאוד חשובה לכל אחד. הספר למעשה מבוסס על המתודולוגיה שטייבתי לאורך השנים באופן אוטודידקטי.
במקביל, אני מלמדת בשני מוסדות אקדמיים (במרכז הבינתחומי בהרצליה, ובתוכנית היזמות של שנקר). מרצה בהרבה פורומים ובכנסים עסקיים, עובדת עם יזמים ועם החברות הגדולות במשק. כותבת הרבה תחזיות עתיד והכי חשוב, מגדלת שני ילדים מתבגרים.
מה השתנה בדרך והאם היה שלב בו סימנת לעצמך מטרה לחתור אליה?
המון דברים. הדרך שלי לא היתה קו ישר מתוח היטב, אלא יותר קו פתלתל ודינמי. בהתחלה, עשיתי יותר מה שההורים שלי ציפו ממני – תואר ראשון בתקשורת. עבדתי בכנסת בתור עוזרת פרלמנטרית כבר בגיל 23, עבדתי בעמותה ובהמשך ניהלתי את מחלקת השיווק של Deloitte בארץ.
כשהבן הבכור שלי נולד, החלטתי שאני רוצה לבחור בדרך עצמאית ואשכרה החלטתי להמציא מקצוע שעדיין היה לו שם בעברית ומאז, זה מה שאני עושה, חוזה את מגמות העתיד לצרכים עסקיים. זאת דרך יזמית בכל מובן, מהשלב שאף אחד לא הבין מה אני רוצה ועד היום.
בואי נחזור רגע להתחלה
ההתחלה שלי הגיעה מתוך תחושת בטן. אני מניחה שלהרבה יזמים ויזמיות יש את התחושה הזאת. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות – הייתי בת 31 או משהו כזה. נורא קשה להסביר את זה היום, אבל העולם של 2006 היה נורא אחר: רק שנה לאחר מכן השיקו את האייפון, ופייסבוק נהייתה סיפור גדול רק בהמשך. אז, בשלב הזה של תחושת הבטן, אף אחד לא הבין מה אני רוצה מהחיים שלו ולמה צריך להסתכל על העתיד אחרת מאיך שבדרך כלל מסתכלים עליו. בשלב הזה, פניתי לחבר שלי שניהל חברה גדולה וביקשתי ממנו לעשות לו פרויקט בחינם. לשמחתי הוא זרם.
בשנים הראשונות, הרבה ממה שעשיתי היה ניסוי וטעיה. בעיקר כי בשוק לא היתה תחושה שהעתיד מעניין, הוודאות שלטה והטכנולוגיה לא נראתה מאיימת בשעתו. בכל זאת, לי היתה לי רשימה של לקוחות שאני רוצה להגיע אליהם וניסיתי לייצר פגישות, חברה אחרי חברה. בהתחלה הצעתי שירותים במחירים נמוכים, רק כדי שיראו שאני מביאה משהו מעניין, וירצו עוד. במהלך הזמן, שיניתי את המוצר כמה פעמים, כל פעם לשיטה אחרת, עד למודל שאני מציעה היום.
תוכלי לספר קצת על המקצוע ועל תהליך העבודה שלך, מעין היכרות למי שפחות מכיר את התחום?
הטרנדולוגיה היא המקצוע שחוזה את מגמות העתיד באופן חוצה קטגוריות. זאת אומרת, אם אנחנו רוצים לדעת מה יהיה העתיד של תחום מסוים, למשל: חינוך, תיירות, רפואה, בנקאות, אז אפשרות אחת היא להתבונן על התחום עצמו ולבדוק מה עושים במדינות אחרות בתחומים האלה, ואפשרות נוספת היא להתבונן על המציאות דרך הפריזמה של הטרנדולוגיה, שזה אומר: מיפוי ההשפעות והמגמות העתידיות שעשויות להיות על כל תחום ותחום. בסופו של דבר, אני מנסה ״לצייר״ תמונת עתיד לגבי איך יראה תחום מסוים בשנים הקרובות.
לזה בעצם קוראים תחזית מגמות. וכשניגשים לכתוב תחזית כזאת, זה תהליך של יצירה לכל דבר. השלב הראשון הוא איסוף של מידע בשיטה הטרנדולוגית, שזה בעצם התבוננות על הרבה מאוד תחומים בו-זמנית, למשל, אם גוגל קיבלה אישור להיות בנק, מדובר על מידע שהוא קריטי לעתיד הבנקאות, ולכן חשוב להסתכל מסביב ולזהות דברים שעשויים להשפיע על תחומים מסוימים.
השלב השני הוא ניתוח המידע והשלב השלישי הוא כתיבת התחזית עצמה. כל תחזית היא תחזית מקורית שנכתבת ״בעבודת יד״ עבור המזמין, והמטרה של התחזיות היא לאפשר לחברה או לארגון, להתאים את עצמם למציאות המשתנה ולהמשיך להיות רלוונטיים גם בעתיד.
נמוך
בשנים הראשונות כשרק פתחתי את העסק, רציתי לוותר המון פעמים. בכל פעם שנתנו לי לחכות שעה בחוץ ואז הכניסו אותי לפגישה של חמש דקות, כי נגמר הזמן. כשביטלו לי פגישות שעה לפני, כשלא הבינו מה אני רוצה. היו לי מיליון סיבות לוותר.
ומה גרם לך לא לוותר?
משהו בי לא נתן לי לוותר, אני מאמינה שיש את תחושת הבטן הזאת לכל יזמ.ת. אולי זו טיפשות, אולי זאת תמימות, אבל התהלכתי עם התחושה של ״איך זה שאף אחד לא מבין״, או ״איך זה שאף אחד לא רואה לאן זה הולך״. ובעיקר התשוקה הגדולה ללכת עם האמת המקצועית שלי. לפני שנה נבחרתי להיות ״אישה פורצת דרך״. פרויקט שנתי של העיר רמת-השרון, המעניק במה לכמה נשים שמתגוררות בעיר, על פריצת דרך שכל אחת מאיתנו עשתה. רק כשעמדתי על הבמה וסיפרתי את הדרך שלי והתבוננתי על זה מפרספקטיבה – קלטתי פתאום שבאמת הלך קשה.
גבוה
היו כל מיני שיאים עבורי. אני מניחה שהתחזית השנתית שכתבתי בסוף 2013 ודיברה על המעבר ל״צרכנים אגואיסטים שרוצים את מה שטוב להם” (״הצרכנות המינימלית״), היתה קפיצת דרך – היא התפרסמה על ידי סוכנויות הטרנדים הגדולות בעולם – או אולי הרגע שפנו אליי מבית הספר למינהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה, ובקשו ממני לבנות קורס אקדמי שמבוסס על המקצוע שלי והשיטה בה אני עובדת, וכמובן, הרגע שהספר יצא מהדפוס והיה לו ביקוש יותר ממה שצפיתי (למרות שאני מבינה בתחזיות).
תפנית בעלילה
רוב השנים חשבתי שכל מה שאעשה בחיי זה לכתוב תחזיות עתיד. היה לי מוצר אחד: תחזיות. עם השנים הבנתי שהעתיד יכול להגיע בכל מיני פורמטים, ולהבנת העתיד יש כל מיני תפקידים – הוא יכול לשמש השראה, הוא יכול להיות מיומנות בפני עצמה והוא יכול להיות גם כלי אסטרטגי. התחזיות עונות על הצורך האסטרטגי, אבל הן לא עונות על הצרכים האחרים ולכן, פיתחתי עוד ״מוצרים״, כמו הרצאות או הכשרות שונות של ״חשיבת עתיד״, ליזמים ומנהלים, או שעות של חשיבה משותפת עם יזמים ובעלי עסקים על העתיד.
בתוך התהליך הזה, אני עושה התאמות ושינויים, למשל הרצאות – בהרצאות עברתי ״לפרונט״ של המקצוע – וזאת מיומנות אחרת לגמרי מאשר להציג תחזיות בחדרי ישיבות. כשהפכתי להיות מרצה הבנתי שהעניין הוא לא רק ״לדעת את החומר״, אלא לדעת להעביר את הסיפור באופן מקורי, לאהוב קהל, להבין ולבצע התאמות לסוגים שונים של קהל, לתקשר רעיונות שהם לא טריוויאליים, כמו במקרה שלי – שבירת פרדיגמות של שנים רבות שהיו מקובלות בעולם העסקי. מפה לשם, אני נעה בין תחזיות עומק, לפורמטים קצרים יותר. ברור שגם הספר הוא פורמט נוסף. בתור מי שהעבודה שלה זה לזהות את הדבר הבא, אני מאוד עירנית לשינויים שאני צריכה לבצע, מה שדורש ממני כל הזמן לבצע התאמות ותפניות בעלילה.
מעוניינים לקבל עדכונים חודשיים ולעקוב אחר התפתחות הפרויקט? הרשמו כאן
לסיכום
לעיתים יוצא לנו לפגוש בדרך, ככה במקרה, דמות שהמפגש עמה הותיר בנו רושם כביר, חיובי או שלילי, כזה הנטמע בזיכרון כחוויה מכוננת. נשמע מוכר?
בגלל שעברתי הרבה תחנות בחיי, אני מכירה אנשים מכל מיני עולמות ותחומי עיסוק. ככה שמעגל ההיכרויות שלי הוא מאוד רחב. אני חושבת שאחד המפגשים הכי משמעותיים שהיו לי בשנים האחרונות היו עם מי שהיה מרצה שלי לפילוסופיה בתואר השני באוניברסיטת תל אביב, פרופ׳ יואב אריאל, שעצם השיחות איתו על המשמעויות הפילוסופיות של עבודת החיזוי ומיפוי התופעות תרמו רבות לספר שכתבתי ולאופן שבו אני חושבת ועובדת.
תוכניות לעתיד
בתור טרנדולוגית אני תמיד חושבת על ה״דבר הבא״ שלי. אני משתדלת לא להתאהב בנוחות ותמיד לאתגר את עצמי עם התחנה הבאה, מצד שני, ככל שאני מתבגרת, אני מנסה גם לאזן את ההווה וליהנות מהכאן ועכשיו, לא פחות.
Ilanit Shamia 