היא התחילה לעבוד בגיל 15, במטרה לחסוך כסף כדי “לעשות משהו משמעותי”, ללא תוכנית או רעיון מוגדר. שבע שנים לאחר מכן, זיהתה צורך בקרב בני גילה, דיירי דירות השותפים הצפופות במרכז תל אביב של שנות ה-90 – היעדר מקום להתאווררות – ושכרה אחד בעצמה. את יום הולדתה ה-22 בילתה בעיצוב ושיפוץ המקום, קפה-גלידריה קטנטן שהתמקם בנקודת המפגש בין רחוב המלך ג’ורג’ לשלמה המלך, והפך במהלך שני העשורים הבאים, לאחד מבתי הקפה האיקוניים בעיר. באצ’ו שמו.
רעות עירון, מעצבת רב-תחומית והאורחת ה-29 שלי בפרויקט “נשים בעבודה” נעה היום בין פרויקטים טיפה יותר גדולים, ביניהם שיפוץ האגף החדש במוזיאון תל אביב, עיצוב תערוכת החרקים במוזיאון הטבע ברמת אביב או בית קפה חדש ביפו.
“בילדות”, היא אומרת “לא ידעתי מה בדיוק ארצה לעשות בבגרותי, אבל הכרתי ביכולות הארגון וההשפעה שלי דרך שפה ויזואלית”.
“התגלגלתי מדבר לדבר” היא מוסיפה “לא כיוונתי למקום ספציפי, וכיום אני לא יכולה לדמיין את עצמי עוסקת במשהו אחר”.
למילה “קריירה” לא היתה אז, בילדות, נוכחות כלשהי. עירון עסקה בעיקר בספורט ויצירה, כשאת מחשבותיה העסיקו נושאים כמו הקשר בין גוף למרחב ויעילות תפעולית, לצד טיפוח אוסף ייחודי שהתמקד בקטלוגים של תעשיית הרכב, כולל איסוף טבלאות צבעים, סוגי ריפוד וטקסטים נבחרים.
“היום אני כבר לא חובבת מכוניות” היא מסכמת, “אבל ברור לי שהעניין בהן תרם מאוד לתפיסה העיצובית שלי”.
איך נגדיר אותך
אני מעצבת רב–תחומית העוסקת בתכנון ועיצוב קריאטיבי של מרחבי אמנות ותערוכות, במוזיאונים ועסקי בילוי ותרבות. מתגוררת בתל אביב עם יונתן (יוני) גולד בן הזוג והילדות יולה ואסיה.
כילדה, איך דמיינת את עצמך “כשתהיי גדולה”?
בעיקר התרכזתי בספורט ויצירה – התנדבתי לבניית תפאורות לטקסים והשתתפתי בנבחרות ספורט, העיקר להיות כמה שיותר חופשיה ומחוץ לכיתה. לא דמיינתי שאהיה בזוגיות, בטח לא חשבתי שאקים משפחה ואהיה אמא ואת המלה קריירה לא הכרתי.
הייתי סקרנית לגבי תקשורת של הגוף עם המרחב והעסיקה אותי מאוד יעילות תפעולית. הייתי טומבוי, נזקקתי למרחבים וחופש, והשקעתי הרבה מחשבות ודמיון בשאלה איך אפשר לארגן את החיים כדי שיהיו כאלה. צילמתי הרבה והיה לי אוסף מצלמות שאני עדיין שומרת עליו.
במשך כמעט עשור אספתי כל חומר ויזואלי שהיה קשור לתעשיית הרכב כמו קטלוגים שמתהדרים בעיצוב דגמים חדשים, שכללו טבלאות צבעים וריפודים, וטקסטים שעסקו ביעילות הייצור. זו היתה תקופה שקדמה לגוגל, וזה היה מאתגר רק להשיג את החומרים. היום אני כבר לא חובבת מכוניות, אבל ברור לי שהעניין בהן תרם מאוד לתפיסה העיצובית שלי.
לא ידעתי אז מה בדיוק ארצה לעשות בבגרותי, אבל הכרתי ביכולות הארגון וההשפעה שלי דרך שפה ויזואלית. לא דיברתי טוב, קראתי וכתבתי גרוע. אמא שלי – בהכשרתה מורה להוראה מתקנת, הבינה וחיזקה אותי וגרמה לי להתחיל לפעול ובכל הזדמנות שהיתה לי, פעלתי דרך עשיה. כבת של אדריכל ומתכנן ערים הבנתי שאדריכלות הכרוכה בהמתנה ארוכה – פחות מתאימה לי. זה עזר לי להסיק שמתאימה לי עבודה המובילה לתוצר מהיר יחסית.
הדרך שלי לא היתה שגרתית ולא ממוקדת לתחום אחד ובמבט לאחור, אני שמחה שזו הדרך שלי. אני מאמינה שזה עזר לי להתפתח והוביל לעשיה שלי היום, כזו המשלבת הרבה תחומי עיצוב ותכנון – מה גם שזה מתאים מאוד למולטי-טאסקינג המאפיין את התקופה הנוכחית.
מעוניינים לקבל עדכונים חודשיים ולעקוב אחר התפתחות הפרויקט? הרשמו כאן
איפה אני מוצאת אותך היום?
לאחרונה סיימתי שיפוץ אגף חדש ובית קפה במוזיאון תל אביב ואת קפה “אדא חנינא” ביפו (התרחבות של לקוחות וותיקים שלי מקפה “נחת” בכיכר דיזנגוף). במקביל עבדתי בשנה האחרונה על עיצוב תערוכות במוזיאונים שונים.
תערוכת ״חרקים ובגדול״ במוזיאון הטבע רמת אביב היא הפרויקט האחרון שסיימתי. כרגע עובדת על כמה פרויקטים שחלקם בשלבי תכנון מתקדמים.
בכל פרויקט אני מתמקדת בהבנת היחס בין נתוני החלל. מה היא השפה והעוגנים המרכזיים בעיצוב הפרויקט, חלוקת החלל ביחס לצעדים ולפרופורציות אנושיים, ויחס בין עיצוב לתפעול. אני אוהבת לשלב פרטים של אלמנטים ייחודיים שמחדשים לצד אלמנטים מוכרים.
גם אחרי ניסיון של שנים הפיצוח לא תמיד קל , אבל הדרישות שלי מעצמי תמיד שואפות לדיוק גיאומטרי של החלל, הגוונים, הטקסטורות והתאורה, וגם להענקת חוויה ורגש למשתמשים.
לצד העבודה אני משתדלת להיות כמה שיותר בבית, ליהנות מהילדות שלי. יולה המתבגרת לומדת בתיכון עירוני א’. היא מחויבת מאוד לקריירה בספורט והיא כיום אלופת ישראל לנוער בטיפוס בולדרינג. אסיה לומדת בכיתה ג’, מקווה שיגיע בהמשך תחום עיסוק שיעניין אותה מחוץ למסגרת בית ספר. אני מאמינה שהתפתחות חיצונית למסגרת הלימודים חשובה ומפתחת עומק.
סטודיו קפה, מתוך שיפוץ אגף חדש במוזיאון תל אביב צילום: אלעד שריג
עיצוב התערוכה “חרקים ובגדול”, מוזיאון הטבע, רמת אביב צילום: שי בן-אפרים
מה השתנה בדרך והאם היה שלב שבו סימנת לעצמך מטרה לחתור אליה?
אני עובדת מגיל צעיר מאוד, התגלגלתי מדבר לדבר, לא כיוונתי למקום ספציפי וכיום אני לא יכולה לדמיין את עצמי עוסקת במשהו אחר. בינתיים אני מרוצה ממה שאני עושה, אבל החיים דינמיים ואולי זה ישתנה בהמשך. עד לאחרונה עבדתי בעיקר עם מוסדות, אבל היום חשוב לי לעבוד גם עם לקוחות פרטיים שמחפשים שינוי – גם בדירות מגורים יש היום פתיחות להקדיש מחשבה ולשבור מוסכמות . אם גם הלקוח שותף לכך, זה יכול להוביל לתוצאה ותהליך מעניין.
התחלה
כבר מגיל 15 עבדתי במגוון עבודות שונות – החל מבייביסיטר ועד עיצוב גרפי בעיתונים. רציתי לחסוך כסף ולעשות משהו משמעותי, לא היה לי רעיון מגובש. בצבא שירתי בחיל החינוך ועסקתי בתצוגות הסברה לחיילים. לאחר מכן עבדתי במשרדי פרסום כמעצבת גרפית, ואף על פי שהייתי מוצלחת בזה לא חשתי סיפוק מהעבודה. באותן שנים הדיור בתל אביב התייקר, דירות השותפים התרבו וחשבתי שיהיה נכון להקים קפה שכונתי, מקום להאנג-אאוט, לצאת ולהתאוורר בו. פיתחתי את הרעיון, חיפשתי מקום ונפגשתי עם מחלקות מימון בבנק, ולאחר שהתברר שהכסף שחסכתי לא יספיק, יצא שביום הולדתי ה-22 עבדתי על שיפוץ חלל לקפה “באצ’ו”.
זה היה קפה שכונתי עם חזון מקורי לאותה תקופה, עם דגש חזק על עיצוב עכשווי ואווירה צעירה שלא היו מקובלים אז בתל אביב. בשנות ה-90 דגלו בעיצוב מסורתי ומוזיקת רקע פריזאית או איטלקית, אבל אני רציתי לחדש וזה לקח זמן, אבל הצליח מאוד.
בתום שבע שנים שהפעלתי את המקום הרגשתי שמיציתי וצריך להתקדם הלאה – ועזבתי עם יוני לאמסטרדם. מבחינה רגשית, לקח לי קצת זמן להיפרד סופית מ”באצ‘ו” ולאחר שנה של שהות בהולנד עם נסיעות רבות לארץ, מכרתי את בית הקפה לשותף שהכנסתי לעסק בזמן עזיבתי. כך הסתיימו עבורי שמונה שנים.
נמוך
אין לי דוגמה ספציפית, אבל קרה שמצאתי את עצמי בפרויקטים שהתמשכו ועברו את השלב המרענן. קשה לי לעזוב פרויקט באמצע, גם אם בדרך נולדות אכזבות משותפים, יועצים או לקוחות.
גבוה
בזמן שירותי בצבא התבקשתי לתכנן בית ספר שדה. זה היה פרויקט שאפתני שנועד לגייס תרומות. האתגר היה להקים בית ספר בשטח, בתוך כמה משאיות, כך שהוא יכלול כל מיני פונקציות מודולריות שישמשו כאמצעי הסברה. קיבלתי אישור לזמן למילואים צוות שיעבוד איתי, מה שהוסיף הרבה עניין. בסופו של דבר מה שנשאר לי מהפרויקט זו חוברת יפה. עד לפני כמה שנים חשבתי שזה הפרויקט הכי מעניין שעבדתי עליו. עם זאת, בכל פעם שאני מתחילה משהו חדש ואני מרותקת אליו ומרגישה שהגעתי לשיא – וזה לא עניין של תקציב, אלא קשור לצוות שמעורב בפרויקט ולחשיבה המעמיקה המושקעת בתכנון ובעיצוב.
תפנית בעלילה
המעבר להולנד, שכבר הזכרתי קודם ושבמהלכו נכנסתי אל אחורי הקלעים של עולם האמנות. החל בזמן לימודי ההמשך של יוני ברייקס–אקדמי (האקדמיה ההולנדית המלכותית לאמנות באמסטרדם), בעקבות דיאלוג עם אמנים ואוצרים התחלתי להבין שיש צורך בליווי טכני לתערוכות, שיתרכז בעיצוב ובתכנון של חלוקת חלל. מהולנד עברנו לברלין, שם הצטרפתי לצוות הקמה בתערוכות מוזיאליות, וכך למעשה התגלגלתי לתחום חדש בלי שכיוונתי אליו מראש.
כשחזרנו לארץ לאחר חמש שנים בחו”ל היינו כבר הורים ליולה שהיתה בת 4. המשכתי לעבוד גם עם יזמים מחוץ לעולם האמנות. יש דמיון רב בין בתהליך העבודה שאני עוברת עם אמן ובין העבודה עם יזם כי בשני המקרים אני מתמקדת בהפיכת רעיון למוחשי, בין שזה קשור לחלל, אובייקט, עסק, אמנות או מגורים. מה שחשוב בכל אחד מהם הוא הכרת הטרמינולוגיה והתרבות של תחום העיסוק.
לסיכום
לעיתים יוצא לנו לפגוש בדרך, ככה במקרה, דמות שהמפגש עמה הותיר בנו רושם כביר, חיובי או שלילי, כזה הנטמע בזיכרון כחוויה מכוננת. נשמע מוכר?
אין דמות אחת שאני יכולה לציין אבל לרוב האנשים שהכי מרשימים אותי הם בעלי חוש הומור מפותח. זו האינטליגנציה הכי מוערכת בעיניי. אני מקבלת הרבה מהאנשים המקיפים אותי, וזה לא מקרי שהחברה שמסביבי מגוונת וכוללת אנשים מתחומים רבים. אני אוהבת אנשים שיוזמים ומשפיעים דרך עשייה. למרות לחץ העבודה וגידול הבנות, ולמרות מאפייני העידן הנוכחי המתבטאים בגירויים תמידיים מצד הרשתות החברתיות והטלפונים החכמים, חשוב לי להיפגש פנים מול פנים עם חברים וקולגות למקצוע. הרגעים האלה הם זמן איכות שנותן לי כוח, הבנה וידע.
הדמיות המשפיעות עלי הן האנשים המחוברים וקרובים אלי, בעיקר אחותי, עפרי, המתגוררת בקופנהגן, על אף שאני נפגשת איתה רק פעמיים-שלוש בשנה.
היא אדריכלית עם התמחות PhD המתמקדת בתכנון שכונות מגורים שרובם בדנמרק. מרשים אותי לראות איך היא בנתה לעצמה חיים חדשים ומצליחים, ללא קשר לעבר ולמקומיות. הדיאלוג והפתיחות בינינו , גורמים לי לבחון ולבקר את העשייה המקצועית שלי ואיכות ותרבות החיים שלי, והמקום שאנחנו גרים בו ולחשוב על צעדים הבאים.
תוכניות לעתיד
לברור עבודות, למצוא שותפים טובים, לעבוד במסגרות תקציב מותאמות. לעבוד עם מי שמעריך את הזמן והנכונות שלי להשקיע בפרויקט, ולהצליח להוציא פרויקטים שאני יותר שלמה אתם בהיבטים של תוכן, חלל, מוצר ואובייקט. בעיקר חשוב לי לשמור על רעננות.
מעוניינים לתמוך בפרויקט “נשים בעבודה”? לתמיכה חודשית בסכום קבוע או תמיכה חד–פעמית, בכל סכום שתחפצו. אנא צרו קשר במייל ilanitshamia@gmail.com
Ilanit Shamia 