Women At Work #25 – Inbal Orpaz

Women At Work #25 - Inbal Orpaz

 

רגע אחרי הרצאה בענייני פייק ניוז ורגע לפני נסיעה לכנס סטאראפים באוסטרליה, זו הנקודה בזמן בה אני פוגשת את ענבל אורפז, לפני שבועות אחדים. בין לבין הובילה האורחת ה-25 שלי בפרויקט “נשים בעבודה” משלחת ראשונה של אנשים עסקים מהאיים הקנריים שהגיעה לארץ במטרה להכיר את סצנת הסטאראפים הישראלית.

אורפז, המוכרת לרבים מכן ומכם ככתבת ההיי-טק של מגזין דה-מרקר, זו שמעבר לסיקור השגרתי  של התעשיה התזזיתית  התמקדה תמיד גם בנושאים כמו שילוב נשים, חרדים וערבים, והטרדות מיניות בסביבת עבודה שבה יש יתרון מובהק לגברים יוצאי יחידת 8200, פרשה מעבודתה בעיתון לפני כמעט שנתיים, אחרי כמעט שמונה שנים בתפקיד ויצאה לחפש אתגרים חדשים, ביניהם יעוץ לסטאראפים, מחקר ופרויקט נוסף שבו היא גאה במיוחד, “אשה בהייטק”, יוזמה שהמטרה שלה “להביא להגדלת תעסוקת נשים בהייטק באמצעות שיתוף ידע, סדנאות למנהלים, הרצאות וייעוץ לסטארטאפים”.

“אין לי מסלול קריירה סטנדרטי, ולא צמחתי בתחום מסוים” אומרת מי שבתחילת הדרך פנתה ללימודי כלכלה וקולנוע “לא יצאתי לדרך עם יעד מוגדר, ולא יכולתי לנחש לאן יקחו אותי החיים. עברתי כמה תחנות מעניינות ומאתגרות בדרך שממש בנו אותי. בכל שלב דאגתי להיות כל עוד טוב לי וכל עוד זה מרגיש נכון, וכשזה כבר לא מתאים – להמשיך הלאה לאתגר הבא”.

איך נגדיר אותך?

אולי השאלה שהכי קשה לי לענות עליה בשנה האחרונה. פעם זה היה מאוד פשוט (״ענבל אורפז, כתבת ההייטק של TheMarker“, ואחר כך לתקופה קצרה ״ענבל אורפז מ-WeWork״).

כשאני בכל זאת צריכה להגדיר את עצמי, אז הגרסה הקצרה היא יועצת אסטרטגית בעולמות הסטארטאפים והחדשנות.

אם רוצים להיכנס קצת יותר עמוק, אני אומרת שבמקומות שבהם יש לי ערך מוסף ושיש אנשים שכיף לי לעבוד איתם – אנחנו מוצאים מה לעשות ביחד. תכף אסביר מה זה אומר.

כילדה, איך דמיינת את עצמך “כשתהיי גדולה”?

לא הייתה לי משנה סדורה של איך יראו החיים כשאהיה גדולה.

החלום, או אולי פנטזיה, היה להיות צלמת של נשיונל ג׳יאוגרפיק. יכולתי לדמיין את עצמי מגיעה עם המצלמה למקומות אקזוטיים, פוגשת אנשים ביעדים מבודדים ומציירת עם האור בעדשה נופים פראיים.

בסוף הכי קרוב שהגעתי לזה היה כשהייתי המפיקה של עכבר העיר, רגע לפני שהעיתון התמזג עם ״העיר״. התפקיד שלי, בין היתר, היה להחליט איזה תמונות יכנסו לעיתון. לכרוניקת הטיולים הייתי מגניבה צילומים שלי מטיולים בעולם.

להיות עיתונאית היה סוג של הגשמת חלום עבורי. כתבתי מגיל מאוד צעיר, כולל בלוג אוכל ב״על השולחן״ שליווה את הטיול הגדול שלי בדרום ומרכז אמריקה. אבל זה היה נראה כל כך רחוק וקשה להשגה שלא הרשיתי לעצמי לחשוב על זה בכלל כמסלול קריירה. כשפספסתי את המיונים לגל”צ כי הייתי הכי קטנה בכתה (אוקי, עוד חלום – להיות עורכת מוזיקלית. אולי זה עוד יקרה יום אחד), חשבתי שנסתם הגולל על האפשרות הזו.

 איפה אני מוצאת אותך היום?

רגע אחרי הרצאה בענייני פייק ניוז שהצגתי בכנס של תוכנית ליפקין-שחק במכון למחקרי ביטחון לאומי (ה-INSS), שם אני חוקרת טכנולוגיות למניעת פייק ניוז ו מתעסקת בנושאים כמו Deepfakeומה עושות פלטפורמות דיגיטליות כמו פייסבוק כדי למנוע הפצת פייק ניוז, מיפוי הסטארטאפים הישראלים בתחום ועוד.

ורגע לפני נסיעה לכנס סטארטאפים ויזמות באוסטרליה, אליו הוזמנתי כדי לדבר על בניית אקוסיסטמים של סטארטאפים ואגלה להם איך מפצחים את ה-DNA היזמי של ישראל.

בין לבין לצד מלא הכנות, סידורים, משימות וקידום פרויקטים של לקוחות בדיוק נפרדתי ממשלחת ראשונה של אנשי עסקים מהאיים הקנריים שהגיעו לפגוש סטארטאפים ישראלים כחלק מפעילות של כוח משימה שאני מובילה.

הרבה תנועה

הנקודה הספציפית בזמן מייצגת מבחינתי את השינוי הגדול של השנה האחרונה. מעבר מלהיות שכירה שעובדת 24/7 (ואם מסתדר אז יותר) בשביל ארגון, למישהי שיוצרת לעצמה את העשייה שהיא רוצה, וגם דואגת להשאיר זמן לעוד דברים בחיים (מי עוד יכול ללכת ל-FlyFit בעשר בבוקר?). לא יכולתי לדמיין שנה אחורה איך המסע הזה יראה, וכשאני זוכרת לעצור ולהסתכל על המרחק שהלכתי – אני לפעמים מופתעת מעצמי.

אם לסכם, אז היום אני עוסקת בעצם בכמה פעילויות, שהעיקריות שבהן, לצד המחקר במכון ליפקין -שחק, הן ייעוץ אסטרטגי בתחום השיווק, בעיקר לסטארטאפים וגופים בעולמות שמסביב, וייעוץ בהקמה של אקוסיסטמים של סטארטאפים ויזמות.

למשל

הפרויקט הכי מעניין לספר עליו בהקשר הזה מבוצע עבור ממשלת האיים הקנריים (קבוצת איים אקזוטית, ששייכת לספרד ולאיחוד האירופי, וממוקמת לחופי אפריקה), שם אני Co-Director של כוח ממשלה מטעם הממשלה שמטרתו לזהות הזדמנויות צמיחה לכלכלה של האיים הקנאריים באמצעות סטארטאפים וחדשנות, ולייצר גשר לארץ זבת חלב וסטארטאפים, הלא היא ישראל.

פעילות נוספת שאני גאה בה במיוחד היא #אישהבהייטק יוזמה שהקמתי שהולכת ומתרחבת, שהמטרה שלה להביא להגדלת תעסוקת נשים בהייטק באמצעות שיתוף ידע, סדנאות למנהלים, הרצאות וייעוץ לסטארטאפים.

חוץ מכל אלה, אני גם מעבירה סדנאות והרצאות במגוון נושאים, כולל סדנאות כתיבה, פיצוח גנום היזמות הישראלי, בניית אסטרטגיית מדיה לסטארטאפים ופייק ניוז.

הכיף הוא שלפעמים בתוך יום אחד אני יכולה לעסוק בכל אחת מהפעילויות האלה. כל שעה שונה מהשעה שאחריה.

מעוניינים לקבל עדכונים חודשיים ולעקוב אחר התפתחות הפרויקט? הרשמו כאן

מה השתנה בדרך?

לאורך הדרך התחדדתי – מה הדברים שחשובים לי? מה הדברים שאני נהנית מהם? מה הדברים שאני טובה בהם? היום אני מנסה למצוא את השילוב שיאפשר לי להביא את כל אלה לידי ביטוי במה שאני עושה היום.

לא יצאתי לדרך עם יעד מוגדר, ולא יכולתי לנחש לאן יקחו אותי החיים. עברתי כמה תחנות מעניינות ומאתגרות בדרך שממש בנו אותי. בכל שלב דאגתי להיות כל עוד טוב לי וכל עוד זה מרגיש נכון, וכשזה כבר לא מתאים – להמשיך הלאה לאתגר הבא.

אין לי מסלול קריירה סטנדרטי, ולא צמחתי בתחום מסוים. לדוגמה – התואר הראשון שלי בכלכלה וקולנוע, אחר כך עבדתי שנים כעיתונאית והיום אני יועצת עצמאית בעולם הסטארטאפים. אבל אני חושבת שדווקא החיבור בין עולמות שהם לא בהכרח קשורים, מאפשר לי להביא לשולחן דברים שהם אחרים, דברים שהם לפעמים בקופסה. פשוט כי הפרספקטיבה שלי, עם הפסיפס הספציפי שלי, היא קצת שונה מאחרים. באופן אישי, אני מאוד נהנית מהמגוון הזה ומהזכות לגעת בכמה עולמות תוכן שונים בכל פעם מזוויות שונה. ככה אני גם כל פעם לומדת על מה הסביבה רואה בי – לפעמים למשל אני מגלה שהערך הגדול שאני מביאה לשולחן הוא יצירתיות.

בואי נחזור רגע להתחלה

נתחיל מהתיכון. למדתי לבגרות מורחבת במדעי המחשב וכלכלה ומנהל עסקים. אני הולכת עד כדי כך אחורה כי היום אני מתעסקת הרבה בתעסוקת נשים בהייטק, ובשאלה ׳איפה הנשים הולכות לאיבוד בדרך להייטק?׳. ואני מדברת הרבה על ההסללה, וכמה חשוב לחבר נערות מגיל צעיר לכיוון הזה.

ואז אני מסתכלת על עצמי, ולמעשה הייתי בתחילת המסלול שמוביל להייטק – עשיתי בגרות במדעי המחשב, והוצאתי בקלות ציון שנשק למאה (טוב, 99). אבל היה ברור לי שלכתוב קוד זה אפור ופשוט לא בשבילי. כתלמידת תיכון לא חשבתי על זה שלעבוד בהייטק זה לא רק לכתוב קוד, ושיש הרבה אפשרויות שיכולות להתאים לי. דברים שאני יודעת היום בדיעבד. וגם בסופו של דבר, נכנסתי לתעשייה הזו מהדלת האחורית למרות הכל.

בצבא שירתתי כחוקרת בחטיבת המחקר במודיעין (אמ״ן מחקר), זו הייתה תקופה קצרה, אבל בדיעבד אני מבינה שלקחתי ממנה הרבה (כולל כמובן חברים טובים לחיים). לקח לי שנים להבין שבעצם הכישורים ששכללתי בצבא ממשיכים ללוות אותי – היכולת לנתח אירועים, לחבר בין נקודות ידע ולייצר תמונה רחבה, להפיק תובנות ולתקשר אותן לדרג מקבלי החלטות. אלה דברים שאני עושה עד היום, ובוודאי כישורים הכרחיים לעיתונאי או יועץ, ואחד היתרונות היחסיים שלי.

לאחר מכן למדתי לתואר ראשון בכלכלה וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. על לימודי כלכלה יש לי מעט מאוד דברים טובים לומר, בטח בהתחשב בזה שהתחלתי ללמוד ב-2008, שנת משבר כלכלי עולמי שלא הוזכר אפילו בשיעור אחד. קולנוע לעומת זאת היה תואר מעולה, מרחיב אופקים ומעשיר – גם אם לא פרקטי במיוחד. ממליצה מאוד למי שמתכונן לפנסיה.

תוך כדי הלימודים התחלתי לעבוד בעכבר העיר, העיתון התל אביבי המיתולוגי, בתפקיד המפיקה של העיתון. זה היה בית ספר מדהים לעיתונות ולמדתי להבין איך עובדת מערכת עיתון (שבועי, מהסוג שממש הולך לפרינט). אחרי פחות משנה, כשעוד התעסקתי בשאלות של מה עכשיו, ומה אעשה כשאהיה גדולה ואסיים את התואר – הגיעה הצעה להצטרף ל-TheMarker שהפך לבית שלי משך יותר משבע שנים. נכנסתי לשם כתבת צעירה וחסרת ניסיון, ויצאתי משם מומחית לכל מה שמריח מהייטק.

ספרי קצת על העבודה שלך בעיתון

מצד אחד, כיסיתי את כל מה שקרה בתעשייה, ובלי עין הרע – זו הייתה תקופת פריחה משוגעת להייטק הישראלי. הפעם הראשונה שחברות כמו אפל, פייסבוק ואמזון הקימו מרכזי פיתוח בישראל. הייתה נהירה של משקיעים סינים לישראל. וכל שנה סטארטאפים ישראלים גייסו יותר כסף ונמכרו באקזיטים יותר גדולים. אני הייתי שם כדי לסקר עסקאות מיתולוגיות כמו מכירת ווייז לגוגל במיליארד דולר.

הייתי ציידת סקופים ורדפתי אחרי סיפורים כדי להיות הראשונה שתפרסם אותם. אבל האמת היא שהמקומות שבהם הרגשתי שיש לי את ההשפעה הגדולה ביותר וששם אני באמת מייצרת שינוי, על השיח ועל המציאות, הוא בסיקור של נושאי עומק ושחיטת פרות קדושות. הובלתי, עוד לפני שזה היה באופנה, את השיח על שילוב אוכלוסיות בהייטק, כולל נשים, חרדים וערבים. חשפתי את זה שהיחידות הטכנולוגיות, סטייל 8200, מחזקות את החזקים ולא נותנות ייצוג שיוויוני לחיילים מהפריפריה. פירסמתי את התשואות המחורבנות של קרנות ההון סיכון הישראליות. עשיתי ניתוח כלכלי מעמיק שהראה שבעצם ההייטק מזמן ירד מהפסים, והוא לא קטר צמיחה של המשק. התחלתי לגלגל את כדור השלג של חשיפת ההטרדות המיניות בהייטק, למרות הרבה לחצים לא להוציא את הסיפורים האלה. עד היום אנחנו רואים את ההשלכות של החשיפות האלה. עיצבנתי לא מעט אנשים בדרך, אבל השתדלתי תמיד להיות הוגנת ומקצוענית.

נמוך

כשהתחלתי לחשוב על השלב הבא, היה ברור לי שאני לא נשארת בעולם התקשורת. מבחינתי TheMarker היה הטופ, אבל ברמה האישית הרגשתי שעקומת הלמידה שלי, שבהתחלה השיפוע שלה היה חד מאוד, נהייתה שטוחה במקרה הטוב, ושאני כבר לא מתפתחת ולומדת כפי שהיה בתחילת הדרך וכפי שהייתי רוצה.

תוך כדי העבודה האינטסיבית ב-TheMarker, למדתי לתואר שני במנהל עסקים (MBA) באוניברסיטת תל אביב במטרה לחזק שרירים שהיו פחות מפותחים אצלי, למשל בנושאים פיננסיים. את הסמסטר האחרון זכיתי להעביר בחילופי סטודנטים באוניברסיטת ניו יורק (NYU). זו הייתה הזדמנות לחוויה אקדמית שונה, באחת הערים שאני הכי אוהבת בעולם.

כשחזרתי לישראל, היה ברור לי שהגיע הזמן להתחיל להתכונן לדבר הבא. במשך קרוב לשנה התלבטתי מה הדבר שאני רוצה לעשות. ידעתי שמדגדג לי לעשות בידיים, ולא רק להסתכל מן החוץ על עשייה של אחרים, וידעתי שזה יהיה בעולם של ההייטק. אבל לא צמחתי במסלול קלאסי לאף תפקיד.

בסופו של דבר, הצטרפתי ל-WeWork Labs, פעילות חדשה שהוקמה באותה תקופה בחברת חללי העבודה. התפקיד שלי היה להשתמש בפריסה הבינלאומית ובתשתיות של WeWork על מנת לייצר פלטפורמות שיגדילו את סיכויי ההצלחה של יזמים. זו הייתה משימה שמאוד התחברתי אליה אחרי שראיתי ב-TheMarker את כמות היזמים שנכשלים (מעל ל-90% מהם) ואת הטעויות שחוזרות על עצמן. הייתי חלק מהצוות שהתניע את הפעילות הגלובלית של WeWork Labs ואף השקתי את הפעילות בישראל.

כשעזבתי את WeWork לא ידעתי מה השלב הבא. כשאנשים שאלו אותי מה אני מחפשת, אמרתי, והתכוונתי לכל מילה, ש״אני לא מחפשת״. והוספתי ש״אני בחופש״ (מה שלא קרה במשך שנים). גיליתי שלאנשים קשה לעכל את זה, בעיקר כי אצל רובם זה מצב שהם לא היו מאפשרים לעצמם (להשאר בלי עבודה ולא להיות בחיפושים קדחתניים). אגב, הייתה קבוצה קטנה שהגיבה בקנאה (כלומר פירגנו על הצעד).

בפנים התחושות היו קצת קשות (והיו גם תגובות מסביב שלא הקלו על העניין). הרגשתי שמשהו התקלקל בי – אני, שתמיד הייתי במירוץ של עשייה, פתאום לא יכולתי לחשוב על לחזור לעבוד. הציעו לי תפקידים נחשקים, ונהייתי מבואסת רק מלדמיין איך יראה היום יום במשרד לבן עם אורות פלורסנט.

ההורים שלי דווקא לא היו מודאגים מהמצב. אבא שלי השתמש בדימוי שמאוד אהבתי באחת השיחות ביננו. הוא אמר ״כשסוללה של טלפון נגמרת, הוא לא נטען מיד ל-100%, זה לוקח לו כל הלילה. הוא עולה ל-4%, ואז 20% ולאט לאט מתמלא. אם את מרגישה שאת ב-30% שלך עכשיו, תני לעצמך לנוח. אל תדאגי. עוד יחזור לך הכוח החשק לעבוד״.

ולמרבה השמחה, זה אכן חזר והיום, למרות שזה היה רק לפני שנה, אני קצת מתגעגעת לתקופה הרגועה ההיא.

כל מיני גורמים שפנו אלי בהצעות עבודה, אמרו שאם אני לא מעוניינת לקחת תפקיד, אולי נחשוב על פרויקט שאפשר לעשות ביחד. וכך, בלי שהרגשתי הפכתי ליועצת שמעורבת בכל רגע נתון בכמה פרויקטים שונים ומגוונים.

עדיין קשה לי להסביר מה אני עושה, אבל אין ספק בכלל שיצאתי מהעלטה שבה לא ידעתי מה הדבר הבא שאני הולכת לעשות.

גבוה

בגלגול הנוכחי, אני מופתעת לגלות שכל דבר שעושים יכול להפוך למוצר. החכמה היא לדעת לארוז דברים שעושים, ורצוי כאלה שנהנים מהם או טובים בהם, בצורה שמי שצריך אותם יוכל לקנות.

אחד הפרויקטים שנולד לגמרי במקרה ואני מאוד גאה בו הוא #אישהבהייטק. היוזמה הזו נולדה ביום האישה האחרון. חודש מרץ הפך מזמן לחודש אירועי יום האישה. פתחתי את היומן וגיליתי שאני מוזמנת לדבר או להנחות חמישה אירועים שונים. הרגשתי שאני כבר פחות מחוברת למה שקורה בשטח בהשוואה לעבר, וגם לא רציתי ששוב ישאלו מנהל בכיר בהייטק למה אין נשים בתעשייה, והוא יגיד שהם ״מאוד רוצים, אבל לא מקבלים קורות חיים״ (שזה נכון, אבל לא הסבר מספק).

אז החלטתי להרים סקר ולשאול נשים שעובדות בתעשיית ההייטק למה לדעתן יש מיעוט של נשים בענף, ומה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב. חבר טוב, דוקטור להנדסה, שפגשתי ביום שעלה הסקר אמר לי שברגע שמאה איש ימלאו אותו תהיה מובהקות סטטיסטית. לא ציפיתי להתפשטות של הסקר לכל עבר, שהביאה לכך שמעל ל-1,100 נשים ענו על השאלון.

פתאום זה נהיה נכס רציני, עם מידע שאפשר להפיק ממנו תובנות מעניינות ורלבנטיות שמחוברות למה שקורה בשטח. מיד חברות הייטק גדולות הביעו התעניינות בתוצאות הסקר, וכך התחלתי להרצות בפני דרג מנהלים מגייסים בארגונים על דרכים בהן ניתן להגדיל את מספר הנשים המועסקות בחברה. אחרי כמה זמן, הסקר לא הספיק וחברות רצו יותר מזה – אז גם יצרתי סדנה מעשית שמאפשרת למנהלים להתמודד עם סיטואציות ניהוליות הקשורות לניהול נשים.

תוך כדי, פתחתי עמוד פייסבוק ואתר עם בלוג בהם אני משתפת תוכן בתחום. בימים אלה, אני מגייסת חסות לקראת עריכת הסקר לשנת 2020 ומפתחת מוצר ייעוץ לסטארטאפים בתחום הגיוון התעסוקתי.

הפרויקט הזה הולך ומתהווה, במידה רבה מתוך תגובה לצרכים של השטח והבקשות שמגיעות מחברות הייטק וכל החוויה מלהיבה. 

תפנית בעלילה

בקיץ של 2017 נאלצתי להאט הכל ולבטל תוכניות בגלל מצב בריאותי. זו לא הייתה חוויה פשוטה. התאשפזתי בבילינסון עם דלקת חמורה, והתווכחתי עם הרופאים שישחררו אותי כי למחרת התקיים אירוע שעבדתי חצי שנה על הארגון שלו והייתי צריכה לערוך ריאיון ופאנל על הבמה. לקח לי כמה ימים לשחרר ולהתמסר למצב.

בדיעבד, האירוע הזה השפיע עלי יותר ממה שהבנתי בדיעבד. זו אמנם קלישאה (#1), אבל זה גרם לי לשים דברים בפרופורציות. להכיר בכך שהכל זמני ולא בשליטה שלנו. ולכן, לא כדאי להיתקע בחוויות או עם אנשים שגורמים לנו להרגיש לא טוב. אני חושבת שהחוויה הזו גם חיזקה אצלי את הרצון לאזן קצת את החיים, ולא לשקוע רק בעבודה.

דמות שהמפגש עמה הותיר רושם (לאו דווקא חיובי) וגרם לאיזה שינוי או הבנה, נטמע  בזיכרון כחוויה מכוננת.

נכנסתי לעיתונות בגיל צעיר, תוך כדי לימודי תואר ראשון. זו הייתה העבודה הראשונה שלי ״של גדולים״. בדרך הקשה למדתי שאסור לי לבכות. כמובן שרוב המנהלים שלי היו גברים, וכמובן שברגעים של עצבים הדמעות היו זולגות מעצמן. אחרי כמה אירועים כאלה מול מנהלים הבנתי שזה פועל נגדי – שאני נתפסת כהיסטרית, כלא בשליטה. אז הפסקתי לבכות. בכלל, הרגשתי את העור שלי הולך ומתעבה משנה לשנה. כשאני מדברת היום עם חברות אני מבינה איזו קשיחות שלא הייתה בי פיתחתי.

תוכניות לעתיד

נשמע הכי קלישאה (#2) – אבל השאיפה שלי היא להיות מאושרת. החיים קצרים ומלאי הפתעות. אין לנו שליטה, וביום בהיר אחד הכל יכול להשתבש בלי הודעה מוקדמת. אז אני משתדלת ליצור לעצמי חיים שאני נהנית מהם כבר היום, ולא לחכות עם זה לעתיד לא ידוע.

כרגע אני נהנית ממה שאני עושה ואין לי מחשבות על שינוי באפיק המקצועי. למדתי שיעור בצניעות, ואני נזהרת מלהצהיר הצהרות גדולות שאולי לא אוכל לעמוד בהן (כמו ״בחיים לא אחזור להיום שכירה״). אני באמת לא יודעת לאן יקחו אותי החיים ולאן אתגלגל מהמסלול הזה וחשוב לי לשמור על ראש פתוח.

תמיד היה יסוד יזמי בעשייה שלי, גם בתוך ארגונים. עכשיו כעצמאית כמובן שהמהות הזו מקבלת במה אפילו יותר גדולה. אני יכולה להניח שגם בעתיד אמשיך להסתובב במקומות בהם ארגיש שיש לי השפעה גדולה שמייצרת ערך חיובי על העולם, ושניתנת לי הזדמנות ליצור, ליזום ולבנות.

מעוניינים לתמוך בפרויקט “נשים בעבודה”? לתמיכה חודשית בסכום קבוע או תמיכה חד-פעמית, בכל סכום שתחפצו. אנא צרו קשר במייל ilanitshamia@gmail.com

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.