איור מספר תשעים בסדרה, הוא גם האיור האחרון בסדרה על אופנת הרחוב בתל אביב. כמעט מתבקש להגיע למאה, אבל למה בעצם? תשעים זה מספר יפה ו”למה לא מאה”? זו שאלה שלשמחתי מעולם לא נשאלתי.
את האיור האחרון אני מקדישה לחבורות – בני העשרים ומשהו המגיעים לבילוי שישי בתל אביב, תוך שהם מתיזים על עצמם כמויות גדולות במיוחד של אפטר-שייב ובשמים ומבטאים בכל תנועת גוף ואביזר לבוש, מאמץ וציפייה נואשת לאיזה ריגוש מסעיר.
בינתיים אני מתפנה לעבוד על סדרה חדשה ומקומית שתעלה ממש בקרוב.