Street Style in Tel Aviv #73

לפני כמה שנים ביקרתי בפריז בפעם הראשונה. לא הצלחתי לדמיין מראש את המפגש, אחרי הכל, כמו כולנו, צפיתי בכל כך הרבה סרטים בהם כיכבה העיר כדמות בפני עצמה, חששתי שהיא תראה לי קיטשית, או סתם מוכרת מדי. זה בדיוק מה שקרה לי בביקור בניו יורק, לפני כחמש-עשרה שנים. אמנם התאהבתי בעיר, והייתי יותר משמחה לעבור ולהתגורר בה, לפחות לתקופה, אבל לא התרגשתי, אפילו לא לשנייה, פשוט הרגשתי בבית. גדולה יותר, עשירה יותר, מגוונת יותר, אבל מוכרת. הנסיעה לפריז משדה התעופה, מרחק כשלושים דקות נסיעה ממרכז העיר, התחילה די מוזר. הנהג ניגן ברקע דיסק של שרית חדד והנוף בכביש המהיר היה דומה מדי לזה הנגלה ביציאה מאיילון. הרגשתי בבית, רק לא באחד שארצה לטוס לכיוונו. כשהגענו למרכז העיר, השתנה הנוף. סיבוב סביב שער הניצחון, עוד נסיעה קצרה והגעתי אל חדר המלון, חדר עם מרפסת הצופה אל האייפל המואר והמגונדר. השעה היתה מאוחרת והלכתי לישון בחיקה של קלישאה. הרגשתי מעין דקירה קטנה באזור החזה.

בבוקר יצאתי להסתובב. אני נוהגת לשוטט, ללא תכנון מוקדם (הרגל שעלה לי לא פעם בהתקף חרדה קטן, כשהבנתי שאני לא יודעת לאן לחזור) ותוך כדי שיטוט, הפכה הדקירה לכאב. במשך חמישה ימים הסתובבתי עם כאבים, אשכרה כאבים, הגוף שלי התפוצץ מרוב יופי, כאב נהדר.

בשישי האחרון יצאתי עם חברים לסיבוב בשוק לוינסקי, באירוע “עונת מעבר” שנערך במסגרת אירועי “אוהבים אמנות” (אוצרת: דפנה קרון) וכלל התערבויות של אמנים בחללים המסחריים באזור (מוגדר בקטלוג כ”שורה של פעולות אמנות המהדהדות את רגע המעבר בין הקיים לבין מה שעתיד להיעלם”). כשחזרתי, התיישבתי לצייר. אני לא יודעת אם זו פשוט ההנאה מיום חופשי ונהדר אחרי שבוע אינטנסיבי, או בגלל המפגש עם כמה עבודות אמנות מעוררות השראה, נמוג- המעבדה להכנת צמר גפן מתוק עם תבליני חבשוש, גילדה – עבודת הוידאו הנפלאה של האמנית לוסיאנה קפלון בה צפינו בעובדי ניקיון הפורצים בריקוד משוחרר במקומות העבודה שלהם, או הסטודיו במרתפי בית רנה שהפך להיות סדנה שיתופית, שם פשוט התיישבנו לצייר על בריסטולים שנפרסו תוך שיחות מעניינות והתבוננות סקרנית באחרים. אולי אלה החברים הנעימים ומעוררי ההשראה איתם הסתובבתי או הדמות הנפלאה שצילמתי בשינקין רק יומיים לפני כן – עוד אחת מהפעמים בהן לא הצלחתי להתאפק, על אף שכבר איחרתי אל היעד אליו צעדתי. לא באמת התעכבתי לברר מה הוא הגורם העיקרי, אבל דבר אחד ברור, ישנם ימים שמתחילים כמו סתם עוד יום רגיל, אבל יוצא שהם פשוט הרבה יותר יפים מאחרים, ימים שהלב פשוט מתפוצץ מיופי, ימים שהם פריז.