Street Style in Tel Aviv #62

 כיכר הבימה היא אחת מזירות הפעילות העירוניות האהובות עלי. בכלל, אני מחבבת כיכרות. במשך שנים התגוררתי צפונית לכיכר רבין, הנוירוטית מבין השתיים. מדי יום חלפתי על פניה, מרותקת לפעילויות השונות שנערכו בה, להקמות ופירוק של במות ומיצגים, חגיגות וימי אבל, נפעמת מהחלל הריק והנייטרלי, האדיש, שרק מחכה להכיל את הטירוף התורן. הפגנת מחאה פוליטית, עצרת יום הזיכרון, דוכני מכירת לולבים, ספרים, טנקים, מיצג ארונות קבורה, מלחמת מים, בועות סבון, מאוורר ענק ובין לבין ילדים שמשחקים, מטקות, פריסבי, זוגות מחובקים, מאכילי יונים, אנשים קופצים למזרקה באירועים חגיגיים או ילדים שקופצים למים, סתם כי יום קיץ מהביל. כיכר הבימה לעומתה, היא האחות הצעירה והמרדנית, לפחות בעיני. לבנה עד סינוור, מעוצבת לעילא באופן שמקשה על ההמונים להציף אותה, ממוקמת בין התיאטרון הלאומי והיכל התרבות, בין שדרות חן לשדרות רוטשילד, מרימה גבה בהתנשאות קלה אל מול אחותה הממוקמת למרגלות בניין העירייה. את כיכר הבימה אני אוהבת לחצות, לחוות. פעם פגשתי שם נערות שהציבו ברבורי ענק מגומי על מי הבריכה ופעם אחרת זוג קשישים שצעדו יד ביד בניחוחות  השמורה לותיקים, היתה הפעם שהגעתי בדיוק כשהתחיל קרנבל קרקסי והערב ההוא שישבו מלא אנשים במעגל ושרו משהו רוחני, מהסוג אליו אני הרבה פחות מתחברת ועדיין, זה היה יפה. לפני כמעט שנה התחלתי לתעד רגעים שלכדתי בכיכר הבימה, באחד האיורים הראשונים בסדרה, איירתי ילד חמוד שעמד וניגן בכינור. לפני כחודש בערך, יצא שצילמתי את אחותו. הוא ישב על ספסל וניגן ואילו היא, סבבה את הכיכר ברכיבה על חד אופן, הפעם שניהם עטו איפור קרקסי על פניהם