הקו הראשון תמיד קצת מלחיץ. אני מחפשת נקודת אחיזה כדי להתחיל לאייר ולא תמיד מוצאת אותה בקלות. אני מתחילה עם הפנים, הגוף מגיע בהמשך. לפעמים אני משקרת לעצמי (רק קצת) ומנסה לאייר בקלילות, בקווים מהירים. זה לא עובד, אני לא טיפוס קליל. קשה לי להסביר, אבל עד שאני לא מגיעה לנקודת בה אני מרוכזת כל כולי בדמויות המופיעות בתצלום, מתבוננת בהן עד שכל העולם מסביב נאלם ונעלם, זה פשוט לא עובד. וכשזה קורה לבסוף, התיאום בין העין ליד הופך לריקוד קטן.
Ilanit Shamia 