Street Style in Tel Aviv #69

אני מאוד נהנית מימי החג, בעיקר לאור העובדה שאני כמעט ולא לוקחת חלק ברוב הריטואלים החגיגיים וזוכה להרבה מאוד זמן איכות ולמפגשים חברתיים נעימים, כאלו שנעשים מבחירה ולא מאילוץ חגיגי כפוי. בנוסף, אני גם מספיקה לקרוא, לקפל בגדים שנערמו ואפילו לבשל, בקטנה, הבעיה שכל השפע הזה גם קצת מנוון.

נדמה לי שניתן בקלות להגדיר אותי כטיפוס הנוטה ליעילות. אני מתעוררת בבוקר כשרשימת המטלות להמשך היום ברורה ומוגדרת. מה עלי לעשות, מתי, כולל סדר הפעולות וזמנים להפסקות קפה וקריאה מפנקות, הכל כלול והכל עבד מצוין, עד השבוע האחרון.

בימי החג הראשונים התענגתי על כל דקה וביטלתי באופן מודע כל משימה שעמדה לפני. חופשה, אמרתי לעצמי, תהני מהשקט והשלווה, ואכן התכרבלתי במיני פינוקים ולא אפשרתי לאף מחשבה פרקטית לחדור למוחי. במהלך יום הכיפורים זה כבר הפך למעשה טבעי, בטלה מענגת, ספרים, אוכל, ים והפסקות לשינה.

אבל עכשיו, עם תחילתו של מחזור ימי החופשה השלישי, אני מרגישה מעין טשטוש (נעים, לא אכחיש) כזה שמקשה עלי לזכור מה תכננתי לעשות “אחרי החגים” ואולי אפילו תוך כדי, למען האמת אני בקושי זוכרת מה עשיתי לפני ואם יורשה לי להשאיל מדמותה של לילה בסדרת ‘הרומנים הנפוליטניים’ (סלחו לי, אני בדיוק בספר הרביעי) אפשר לומר שגבולות המשימות שלי מתמוססים.

את יום החג האחרון ביליתי בניסיון לשחזר את המערכת, לנסות להיאחז בכמה מחשבות פרקטיות מבלי להרוס את רוח החג והבטלה. בתור התחלה חזרתי לארוב לדמויות מעניינות ואפילו לאייר.

 

Street Style in Tel Aviv #68

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s