Street Style in Tel Aviv in the Age of Coronavirus

Street Style in Tel Aviv in the Age of Coronavirus

אני יושבת על המרפסת, הימים הם ימי בידוד וסגר ואת השקט מפריעים שלושה סוגי צלילים. קרקוש עגלות הסופר הנטושות, בהן אוספים אנשים ללא בית, מתכות, כדי להתקיים; מעט אתרי בנייה שעדיין פועלים ורחש גלגלי האופניים של השליחים. הו השליחים, אליהם עוד אגיע בהמשך.

אל תוך השקט הזה מבליחים מדי פעם אלו שיצאו מהבית לסידורים, לטייל עם הכלב או סתם כדי להתאוורר מעט בשמש. במהלך הימים האחרונים חזרתי להתבונן בהם, העירוניים.

לא תופתעו לשמוע כי המסכה היא האביזר האופנתי של התקופה. ניתן להבחין בסוגים שונים ומגוונים, ואנחנו רק בתחילת הדרך ולקראת חילופי עונה. 

דבר אחד שהמסכה לא מצליחה להסתיר ובמידה רבה מבליטה, הוא מבט העיניים, וזה העכשווי תזזיתי ומבועת – לפחות במפגש פנים אל פנים מול זרים – מבט שאלף מסכות מעוצבות לא יצליחו להסתיר.

כל אדם שעובר מולנו ברחוב הוא אויב פוטנציאלי, כל עיטוש ושיעול הם איום ממשי, נוסיף לזה מציאות פוליטית מורכבת, אובדן פרנסה, ו…טוב, אני נסחפת למחוזות שאינם בתחום כתיבתי. חוזרת לשורה, הנה כמה טיפוסים שזיהיתי בעת האחרונה.

אילנית שמיע - העירוניים בתקופת הקורונה (1)

גיבורי העל, מלכי הכביש, השליחים. למזלכם הגדול מדוושים ברחבי העיר הרבה יותר משניים-עשר נושאי בשורה. באיזו מהירות הפכו מקבוצה שנואה, אלה ש״לקחו לנו את המדרכות״, שאיימו לדרוס אותנו בכל שעה ביממה ברכיבה בלתי אחראית על המדרכות – לשליחים של ממש, המביאים בשורה מקודשת, לרוב בעטיפה חד-פעמית ומנחמת, מקריבים את בריאותם עבור רבים, שהבינו בדרך הקשה, שקשה לשרוד בלי לדעת לטגן חביתה.

אילנית שמיע - העירוניים בתקופת הקורונה (2)

אני מחבבת את הטיפוס הזה, שמכניס קצת אור לרחובות הנטושים. ולשירת הפזמון:

ביטלו את האולימפיאדה,

ביטלו את האירוויזיון,

זה הזמן לצאת מהארון!

 

בצד השני של הסקאלה, הרבה פחות חגיגי, קבלו זוג בדייט, בפיג’מה. ויש לי מה להגיד על זה.

אילנית שמיע - העירוניים בתקופת הקורונה (7)

השניים האלה הזכירו לי זוג אחר שפגשתי פעם מזמן, כשהתארחתי אצל חברים של חברים בבית עם גינה. היינו צעירים והם היו, נו, תרנגולות חופש כאלה, אור ואהבה, קוטפים לואיזה בגינה, זורמים עד כדי נזילה. לא כוס התה שלי, אבל זו לא הנקודה – איכשהו נגררתי לשם, הייתי צעירה, בדקתי את גבולות הסיבולת שלי. בקיצור, המארח לבש חולצה סמרטוטית ומכנסי ספורט קצרים, ללא תחתונים, כי חופש וזה. תנוחת הישיבה, גם היא לא הצביעה על רגישות יתר. נדרכנו, כל האורחים, מי בציפייה משועשעת ומי בבעתה, אורבים לרגע בו יתגלה אשך, או שניים.

מדי יום גובר הפיתוי להישאר בפיג’מה, מודה, אבל בעוד הדיון האם לעבוד מהבית בפיג’מה או “להתלבש לעבודה” הוא לגיטימי, בכל מה שקשור למרחב הציבורי – אין מקום להקלות. אנשים שעד אתמול הקפידו על חזותם החיצונית, מסתובבים לבושים בסמרטוטים ברחבי העיר.

נכון שעדיין קריר ורוב לובשי הסמרטוטים עדיין לא מהווים סכנה רצינית להפרת גבולות האינטימיות בין זרים, אבל להזכירכם, שעון הקיץ כבר כאן והוא מתקתק. יגיע הרגע בו תשבו בבית קפה, מסעדה או ספסל ציבורי ותיאלצו לפגוש קצה קצהו של אשך, אחד שאינו קרוב אל לבכם, כי הרגלים שרוכשים בזמן משבר, קשה מאוד להיפטר מהם.

אילנית שמיע - העירוניים בתקופת הקורונה (6)

היא מממשת את עקרונות ההוגה, חובבת ספרות, אמנות וגם אקטואליה, לא חוששת לתמרן בין גבוה לנמוך ועוקבת אחר מארי קונדו ושלי גרוס. חולצת פסים (נצחית!) היא פריט הכרחי. מינימליזם וקניות מדודות, בעיקר מעסקים מקומיים – זה בסיסי. קפה מהקפה השכונתי, כל עוד אפשר, לטובת הבריאות הנפשית והכלכלה המקומית. כלב קטן, זה לא מזיק ואם אפשר – נגיעות מנומר. בקיצור, בניכוי ההוגה, מארי קונדו וכלב קטן – זו פחות או יותר, הקבוצה שלי. (אם כי, קיים סיכוי גדול שבהשפעת הבידוד ושינוי ההרגלים שהוא מביא עמו, אהפוך בעתיד לקלישאה כפרית, אתחיל לאפות לחם ולטפח גינת ירק).

מעוניינים לקבל עדכונים? הרשמו כאן

אילנית שמיע - העירוניים בתקופת הקורונה (4)

חשבתם שאני משחררת רגשות שליליים כלפי אנשי הפיג’מה? חשבו שנית ואוי ואבוי אם תכנסו לפה של הגברת שלא מוותרת על פן ותיק של שאנל גם בזמנים קשים, כי יהיה לה הרבה מה להגיד. (אני די בטוחה שמתחת למסכה ולככפות היא לא שכחה ליפסטיק ולק, בטח ג’ל). “ליידי” היא תגיד, כמו “אשה אמיתית”, על הגבול בין פולין לפאריס, בין עולם ישן לחדש, ונכון שהיא בקבוצת הסיכון, אבל “אם ללכת מקורונה” תוסיף “אז לפחות לעשות את זה כמו שצריך”.

Street Style in Tel Aviv in the Age of Coronavirus

נכון, אתה נאחז בטרנדים כאילו אין מחר ולך תדע באמת, כי כשאתה רוכב על כלי שיתופי (חתיך ומגניב ככל שיהיה) אתה רוכב עם החברה שלך ועם החברה של החברה שלך ועם החבר של החבר של החברה שלך ועם החברה של החברה של החבר של החברה שלך ו… בקיצור, אל תשכח להחליף כפפות.

עכשיו עזרו לי להחליט – האם מסכת הבנדנה מבשרת על קאמבק מפואר של “איש המרלבורו“? האם הקורונה עצרה את תנופת  ה”מי-טו” ופינתה מקום לשובו של זכר האלפא לזירה – אמנם חבול ומוכה, אבל בראש מורם? מודה, ממש התחשק לי להגיש לו סיגריה וגם סוס אבל מבט מעמיק יותר גרם לי לחשוד שמתחת לבנדנה ורעמת השיער מסתתר לו טיפוס של קפה הפוך (דל, בלי קצף).

אילנית שמיע - העירוניים בתקופת הקורונה (3)

ניתן להזמין הדפסים מכל האיורים באתר או איור אישי. שלחו לי פרטים למייל ilanitshamia@gmail.com ואחזור אליכם בהקדם.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.